שנה לאחר הסתערות תומכיו של דונלד טראמפ על הקונגרס, בניסיון למנוע את אשרור בחירתו של ג'ו ביידן לנשיא, הדמוקרטים והרפובליקנים חלוקים בצורה עמוקה בנוגע לאירוע ולאשמים בו. והנתון המדאיג ביותר: 41% מהעצמאים, 40% מהרפובליקנים ו-23% מהדמוקרטים סבורים עקרונית שיש נסיבות בהן מותר לפעול בצורה אלימה נגד הממשל. בסך-הכל, 34% מהאמריקנים תומכים בדעה זו - מעלה סקר של וושינגטון פוסט ואוניברסיטת מרילנד.
בשאלת אחריותו של טראמפ לאירועים סבורים 60% מן האמריקנים, כי לטראמפ יש אחריות רבה או רבה מאוד; בקרב הדמוקרטים השיעור הוא 92%, בין העצמאים הוא עומד על 57%, ובין הרפובליקנים - 27% בלבד. מבין מצביעיו של טראמפ, רק 17% מטילים עליו אחריות משמעותית. 68% מהנשאלים אומרים - בצורה נכונה מבחינה עובדתית - שאין הוכחות מוצקות לתרמיות בבחירות; אבל 30% (ובהם 62% מהרפובליקנים) עודם מאמינים שיש ראיות כאלו, למרות שהן מעולם לא הוצגו ובתי המשפט דחו על הסף את כל עתירותיהם של טראמפ ותומכיו. שיעור הרפובליקנים התומכים בטענות הכזב של טראמפ לא השתנה בשנה שחלפה, למרות שגם בה לא הוצגה כל ראיה.
בצורה דומה, קרוב ל-70% מן האמריקנים אומרים שביידן הוא נשיא לגיטימי - נתון שמשמעותו שקרוב לשליש מהם אינם מקבלים אותו כנשיא לגיטימי. בין האחרונים מצויים 58% מהרפובליקנים (לעומת 70% מיד אחרי 6 בינואר) ו-27% מהעצמאים. גישה זו של המצביעים הרפובליקנים משפיעה על חברי הסיעה בקונגרס, המסרבים בצורה כמעט מוחלטת לשתף פעולה עם הדמוקרטים וממשל ביידן, ונותנת רוח גבית בתוך המפלגה לטראמפ ותומכיו לקראת הבחירות לקונגרס בנובמבר השנה ולנשיאות בעוד שלוש שנים. לצד זאת מזכיר הפוסט, כי בשנת 2017 אמרו קרוב ל-70% מהדמוקרטים ומצביעי הילרי קלינטון, כי טראמפ אינו נשיא לגיטימי. ההבדל הוא, שאז היה זה סנטימנט מן השטח, ואילו כיום הוא מובל בגלוי בידי טראמפ - השוקל להתמודד שוב ב-2024 - ובידי רבים מהנבחרים הרפובליקנים.
נתונים שיעוררו קורת רוח במוסקבה
נתון מפתיע נוסף הוא האופן בו האמריקנים מגדירים את המשתתפים באירועי 6 בינואר, למרות שפע העדויות המצולמות. 54% מהם אומרים שרובם היו אלימים, 19% אומרים שהיו מפגינים שלווים, והאחרים סבורים שהם התחלקו בין שתי הגדרות אלו. אולם בעוד 78% מהדמוקרטים סבורים שמדובר היה במפגינים אלימים, 36% מהרפובליקנים אומרים שהם היו מפגינים שלווים ו-37% - שהתחלקו בשווה בין שלווים לאלימים. הגדרות אלו ניתנות למרות ש-84% מהנשאלים ו-81% מהרפובליקנים מסכימים שהמפגינים פצעו שוטרים; ארבעה שוטרים נהרגו בהתפרעות, אבל מתברר שעשרות מיליוני אמריקנים אינם מאמינים בכך.
54% מהנשאלים אמרו שהם גאים בדמוקרטיה האמריקנית, כמעט ללא הבדל ביניהם בהתאם לזיהוי הפוליטי. אבל בשנת 2001, מיד לאחר התקפות 9/11, גאווה זו הייתה משותפת ל-90% מן האמריקנים. השיעור ירד ל-74% בשנת 2013, ל-63% לאחר בחירתו של טראמפ ולקרוב לקו האמצע כעת - מגמה מתמשכת ומדאיגה, שאינה קשורה לממשל ספציפי אלא לצורה הפלגנית והמקצינה בה מתנהלת הפוליטיקה האמריקנית. שיעור ה"גאים מאוד" בדמוקרטיה צנח מ-49% ב-2002 ל-11% בלבד כעת. נתונים אלו מן הסתם יעוררו קורת רוח בקרמלין, הפועל בצורה עקבית לחתור תחת יסודות הדמוקריה האמריקנית ולערער את האמון בה.
וושינגטון פוסט ואוניברסיטת מרילנד בחנו גם את השפעת מהלכיהם של הרפובליקנים במדינות רבות, הפועלים להגביל את הנגישות להצבעה בבחירות הלאומיות ולהגביר את כוחם של הפוליטיקאים (במדינות בהן הם שולטים) בפיקוח על התהליך, על חשבון הדרג המקצועי. למעלה משליש מן הנשאלים אינם בטוחים שקולותיהם ייספרו בבחירות האמצע, עם 60% בין הרפובליקנים ו-20% בין הדמוקרטים - עוד נתון שיתקבל בברכה במוסקבה. רוב תומכי שתי המפלגות אינם בטוחים שהמפלגה האחרת תשלים עם תוצאות הבחירות אם תפסיד בהן, כאשר החשדנות בקרב הדמוקרטים גבוהה יותר (67% לעומת 56% של ספקנים).