נראה לי, שאברהם שטרן - הידוע כ"יאיר" - ידע, שיהיה כמשה, ואת עצמאות המדינה היהודית לא יזכה לראות, כיוון ייפול במלחמה לשחרור ארץ-ישראל מידי הכובש הבריטי ומשתפי-הפעולה אתו. שיריו מלמדים על התמסרותו אין-קץ-לה למלחמת השחרור - בכל מאודו עד סופו המר. "חלומנו: למות בעד עמ̤נוּ!" כתב "יאיר".
ואכן, הוא נרצח בלתי-חמוש בידי שוטרים בריטיים, שלכדוהו בדירת מסתור בבית ברחוב מזרחי ב' בשכונת פלורנטין בתל אביב (כיום משמש הבניין מוזאון לח"י, והרחוב נקרא על שם "יאיר"), ב-כ"ה בשבט ה'תש"ב, בדיוק לפני שמונים שנה.
ביום חמישי יעלו מאות - אני מקווה, למרות המגיפה - לקברו בבית-הקברות בשכונת נחלת יצחק בתל אביב. ל"יאיר" - מחולל מחתרת לח"י ומנהיגה, שעמד בראש מחתרת קטנה, אך פעילה מאוד - יש כעת קהל גדול של אוהדים ושל מעריצים, שפוקד את קברו מדי שנה. לא הרבה מחברי לח"י שרדו. דור הולך ודור בא - זה טבעו של עולם. בעולים לקבר "יאיר" ב-כ"ה בשבט מדי שנה נראים המוני בני נוער וצעירים, ורק מעט מהם צאצאי לוחמי לח"י.
לולא נרתם למלחמת השחרור, היה אברהם שטרן, כנראה, חוקר במדעים קלאסיים באוניברסיטה, ו/או משורר ידוע, שהלך לעולמו בשיבה טובה, והותיר אחריו עשרות פרסומים מדעיים ושירים. "יאיר" הותיר אחריו שירים, תורת מרד וחזון עצמאות ישראל ואת רוני, אלמנתו, שילדה לאחר מותו את יאיר, בנו.
"ואם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים / ויקברנו בלילה בלאט" - הוא כתב - "במקומנו יבואו אלפי אחרים / להגן ולשמור עדי עד. // בדמעת-אימהות שכולות מִבּנים, / ובדם תינוקות טהורים, / כמו במלט נדביק הגופות-לב̤נים / ובניין המולדת נקים!"//
"יאיר" לא נטש את המערכה למרות שידע, שהמלכודת נסגרה עליו. ברוח שירו, "חיילים אלמונים", המשיך להנהיג את המחתרת, למרות שהוצע לו מחסה, בתנאי, שישמוט את נשקו. הוא סירב להצעה, שהובאה אליו על-ידי גיסו, אחיה של רוני, שהיה מפקד בכיר ב"הגנה". "כולנו גויסנו לכל החיים; מִשורה משחרר רק המוות" - חזה "יאיר".
המכה האדירה על מחתרת לח"י הצעירה (שהייתה כבת שנתיים בלבד), עם הירצחו, לא גרמה לאיוּנה, וכעוף החול חזרה לפעול לגירוש הבריטים מהארץ בהנהגת תלמידיו. כשש שנים וחצי אחרי רצח "יאיר", סולקו הבריטים מהארץ, וחלומו הוגשם חלקית - הוקמה מדינת ישראל.
בסוף תש"ח, מיד אחר קום המדינה - כשירושלים הייתה לכאורה מחוץ לריבונות ישראל - חיסלה לח"י איום קיומי חמור על מדינת ישראל בדמותו של הרוזן השוודי פולקה ברנדוט, שרצה לקרוע ממדינה הצעירה את הנגב ואת ירושלים. זו הייתה שירת הברבור של המחתרת, שהתפרקה עוד לפני כן ברחבי המדינה, ואנשיה התגייסו לצה"ל. הרבה מהם שירתו בחטיבה 8 - חטיבת השריון הראשונה בצה"ל, שהקים אלוף יצחק שדה.
הגדות חד-משמעיות
פועלו הגדול של "יאיר" כלל לא רק את הקמת לח"י. במחצית השנייה של שנות השלושים, כבכיר באצ"ל, פיקד "יאיר" על ביצוע הסכם בין אצ"ל לבין הממשלה הפולנית להכשרה צבאית של אנשי אצ"ל ובית"ר במחנות אימונים של הצבא הפולני ולציודם בנשק - הרבה לפני שמישהו ב"יישוב" חשב, שדרוש אימון צבאי, כדי שיהיה למדינה היהודית צבא, שייגן עליה, וישחרר את הארץ. מחנות האימונים הללו חדלו לפעול רק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ומאות הוכשרו בהם.
אם נתעלם מהפעולות הצבאיות של לח"י, עיקר חשיבות המחתרת בהגדרות החד-משמעיות, שנתן "יאיר" למלחמת השחרור של היהודים בארץ-ישראל. אלו התחילו בהגדרת הבריטים ככובש בארץ-ישראל וכאויב של העם היהודי - בניגוד למקובל אז (ואולי גם עתה). בחמישה-עשר במאי, כשהנציב העליון הבריטי עלה לסירה בנמל חיפה, והסתלק מארץ-ישראל, תמה מלחמת השחרור. דוד בן-גוריון הכריז על עצמאות מדינת ישראל, ומאז אנחנו לוחמים לשמרהּ מול אויבים מבחוץ ומבית.
