יום השואה הבין לאומי, המצוין היום בתאריך שחרור מחנה המוות אושויץ-בירקנאו, הוא יום זיכרון חדש יחסית, שנקבע על-ידי האו"ם בשנת 2005. נושאו של יום הזיכרון הנוכחי הוא: "זיכרון, כבוד וצדק", ומטרתו לעסוק בפעולות שנקטו שורדי השואה לאחר שחרורם, להשבת זכויותיהם, מורשתם התרבותית והגנה על כבודם. אין ספק, כי זהו נושא ראוי מאין כמוהו, בשנת 2022, 77 שנים לאחר תום המלחמה, וכאשר מספר השורדים החיים, לצערנו, הולך וקטן. אך האם משמעות הדבר היא בהכרח, כי ביום זה לא נקשור את שואת העם היהודי גם לאירועי השמדת עם אחרים בהיסטוריה המודרנית, ובעיקר לאלה, אשר לצערנו ממשיכים להתרחש, כדוגמת השמדת העם המתרחשת במחוז שינג'יאנג בסין כנגד המיעוט האויגורי, או הסימנים המדאיגים להיתכנותה של השמדת עם באתיופיה?
יש לא מעט המתנגדים לעריכת הקשר כזה. לדבריהם, שואת העם היהודי היא אירוע כה ייחודי, שאין להשוותו מכל בחינה שהיא לכל השמדת עם אחרת שהתרחשה לפני השואה או לאחריה. לכן, כל דיון בשואה או אזכורה ביחד עם אירועי השמדת עם אחרים, גם באופן השוואתי, עלול להקטין את השואה ואת משמעויותיה.
אכן, שואת העם היהודי היא אירוע שונה בעוצמתו ובמתכונתו המחרידה מכל השמדת עם אחרת, אך בה בעת השואה הייתה מה שהניע את הקהילה הבין לאומית לטבוע את המושג השמדת עם (ג'נוסייד) כפשע בין לאומי ולהכריז על החובה למנוע אותו ולהעניש את מבצעיו ומתכנניו - תחילה באמצעות האמנה הבין לאומית למניעת פשע השמדת עם וענישתו (1948) ושנים רבות לאחר מכן בחוקת בית הדין הבין לאומי הפלילי (1998). כלומר, הזעזוע העמוק משואת העם היהודי הניע את יצירת הדגם המוסרי והמשפטי למלחמה בכל תופעות השמדת העם העלולות להתרחש בעתיד.
ואמנם, למרבה הצער, השמדת עם לא חלפה מן העולם לאחר השואה והמשיכה להתרחש, גם אם בממדים קטנים יותר וללא התכנון המדוקדק והשטני של מכונת ההשמדה הנאצית, במאה העשרים ועד היום. כך קרתה השמדת עם במלחמת האזרחים בבלקן בשנת 1995, בטבח שבצעו הסרבים במוסלמים הבוסנים בסרברניצה, בהרג השיטתי שביצע שבט ההוטו בשבט הטוטסי ברואנדה ב-1994, בהרג היזידים בעירק וההתעללות המחרידה בהם במחנות כליאה בצפון סוריה על-ידי דאעש ב-2014, ובהריגת המשתייכים למיעוט הרוהינג'יה המוסלמי במיאנמר ב-2017 ובפשעים חמורים אחרים שבוצעו כלפיהם תוך גירושם לבנגלדש. לאחרונה, כאמור, מתרחשת גם השמדת עם בסין ועלולה להתרחש באתיופיה.
כל האירועים האלה חוסים תחת הגדרת המושג השמדת עם שטבעה האמנה למניעת השמדת עם וענישתו בעקבות השואה. במסגרתם בוצעו מה שהוגדר באמנה כפעולות של השמדה פיזית וגרימת סבל פיזי ונפשי, מתוך כוונה מיוחדת "להשמיד, באופן מלא או חלקי, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי, באשר היותו קיבוץ כזה".
חשוב לומר, הכוונה המיוחדת הדרושה לביצוע השמדת עם מלמדת שהשמדת עם אינה זהה לכל פשע בין לאומי אחר, מזעזע ככל שיהיה. לכן, פשעי מלחמה אינם השמדת עם וגם מעשי גזענות שאינם נעשים על יסוד הכוונה המיוחדת להשמיד את הקבוצה אינם עולים כדי השמדת עם. מכיוון ששואת העם היהודי היא מה שהוביל להבחנה החשובה הזו, הרי, שהדיון בשואה ביחד עם פשעי השמדת העם האחרים אינו משווה את השואה לכל אירוע מזעזע אחר ומחמיץ את הייחודיות שלה. להפך, בכל פעם שנזכיר ונדון בפשעי השמדת עם נוספים, תוך יצירת ההבחנה בין השמדת עם לפשעים שאינם כאלה, נזכור את השואה ואת לקחיה. על כן, יום השואה הבין לאומי הוא הזדמנות חשובה ונכונה לדון בשואה בהקשר לאירועי השמדת עם בכלל ואלה הממשיכים להתרחש בפרט.