אני לא עוקב אחרי פרשיות שחיתות חדשות. הבנתי את כל מה שהיה צריך לדעת אחרי שנכוויתי על בשרי וכתבתי על כך תיזה, ספרים ואירועים לרוב. כך לא ידעתי כמעט דבר על פרשת
אתי כרייף שהואשמה בהענקת שוחד מיני בתמורה למינויה כשופטת (מין/מינוי). כל המדינה סערה למשמע הסקנדל, שכן שופטת רצינית בגלימה לא בדיוק מתקשרת עם פאם פאטאל קלת דעת. אלא שמתברר שהמציאות שונה לחלוטין ואתי כרייף מתגלה כדמות השפויה.
אקדים ואומר שאם יש דבר שמרגיז אותי ומוציא אותו משלוותי זה צביעות ומוסר סלקטיבי. הקדשתי על-כך מסות ומאמרים בהקשרים אחרים, אך זה מה שגיליתי בפרשת כרייף. אני משתדל לא לחטוא בהעדר המידתיות של
ג'ו ביידן, ששם באותה אמפליטודה מעצר מנהיג האופוזיציה ברוסיה, וחיסול מתנגדי שלטון ופלישה לאוקראינה. לכן, אני שומר על מידתיות וסבור שהשחיתות היא הרעה החולה של המדינה, בגידה זה ברשות הפרט וצביעות רק מרגיזה.
כרייף מודה בריש גלי שהפעילה את כל הקשרים שיכלה על-מנת להתמנות לשופטת. ואם על כך האשימו אותה - חצי המדינה הייתה צריכה לעמוד לדין. המילה הראשונה שלמדתי בעברית כשעליתי ארצה לא הייתה שלום אלא פרוטקציה. וכתבתי לאחרונה מאמר עם דוגמית אחת מאינספור המקרים בהם נתקלתי על העדפת מקורבים, קומפטריוטים, חברים ומקושרים. כמו למשל אותו מנכ"ל קונצרן ענק ששאל אותי בראיון רק על הקשרים שיש לי.
אז זהו, שאין לי קשרים, או לפחות לא היו לי בצמתים הקריטיים בחיי, לא כשחיפשתי עבודה, לא כשהעניקו לי מילגה לאינסאד, לא כשהוצאת הספרים הכי יוקרתית החליטה להוציא לאור את ספריי האקדמיים הראשונים. באתי כמו כרייף מהפריפריה, מהצד הלא מקושר של הגלובוס, והייתי רק שכן של
שלמה ארצי על משקל שכן של מסקין של שייקה, אך לא בן של שר אוצר, של מנכ"ל חברה, טייקון, פרופסור, אפילו לא מאותה העיירה בפולין.
ובכל זאת הגעתי לאן שרציתי, לא להיות שופט, מנכ"ל או פרופסור, כי את זה לא חיפשתי, אבל להיות סמנכ"ל מכירות וכספים בחברת ההייטק הפרטית הכי מצליחה, אתיקן בעל שם, מרצה מצטיין במיטב האוניברסיטאות, ומעל לכל הצלחתי לעצב את התודעה האתית של אלפי קוראים וסטודנטים. לכן גיליתי אמפתיה רבה לכרייף שהתמודדה אל מול אותם האתגרים ורצתה להגיע "בכל מחיר" להגשמת יעדיה, ואכן היא הצליחה בכך, עד ש...
אירועים בדידים
אך מה זה "בכל מחיר"? מחיר שמעולם לא הייתי מוכן לשלם, אלא אם כן "כל מחיר" זאת עבודה קשה והתמדה. אני סולד מהפעלת קשרים, אך בתוך עמי אני יושב ורואה איך במקרים רבים, אם לא ברובם, מגיעים אנשים לעמדות בכירות בעסקים, באקדמיה ובתרבות. הלוואי והיינו מריטוקרטיה כפי שישראל אמורה להיות, אך היא נולדה כפרוטקורט של בריטניה, ונשארה כפרוטקציונט של אבות הישוב שקידמו רק את אינסערע ואנשי שלומנו.
ייתכן שהמצב נמשך עד עצם היום הזה במרבית התחומים וכרייף קרעה את המסך והראתה לנו שזה גם המצב בקודש הקודשים, בעולם המשפט שאמור להיות נטול פניות, אך כנראה לא נטול הפניות. חבר מביא חבר, שופט מביא שופט, הבן של עורך הדין מתמנה לסאטג'ר אצל השופט, הבן של הפקיד הבכיר מוצא פתאום עבודה במשלחת והבת של חבר הבורד רוצה להתמנות לחשבת וכשהסמנכ"ל בוחר באלמוני מוכשר לתפקיד, נסללת דרכו החוצה.
מה זה שוחד מיני? האם כל הכוכבניות ששכבו עם המפיק בהוליווד נתנו שוחד מיני? האם כל הכפיפות ששכבו עם הבוסים? אולי האשמה דווקא בבוסים ובמפיקים? כל הצעירות שלא התחתנו מאהבה אלא רק רצו ביטחון כלכלי נתנו שוחד מיני? וכל הצעירים שהתחתנו בשביל לקבל דירה, בשביל לקבל ויזה או אזרחות אמריקנית, נתנו שוחד מיני? זו הדילמה שאנו נחשפים לה בפרשת כרייף, מה עוד שהיא טוענת שהא בהא לא תליא והיו אירועים בדידים.
כל אלה שמתרגשים מהפרשה מגלים צביעות, היתממות, בורות ומוסר סלקטיבי, כאשר רבים מהם חטאו באותו חטא הפרוטקציה וכפי שישו אמר לרודפי מריה מגדלנה שמי שלא חטא יזרוק עליה את האבן הראשונה. ואין כל השוואה בין המגדלית לכרייף שאולי לא הפכה לקדושה כמוה אך בהחלט הפכה לקדושה מעונה. או שמא מישהו תוהה איך מזרחית מהפריפריה שלא היו לה קשרים הגיעה למשרת שופטת, כפי שתהו לגבי
מירי רגב.
כי המזרחיות, הרוסיות, היהודיות בחברה הצרפתית, כוכבות הוליווד, יכולות כביכול להצליח אך ורק דרך המיטה, אלא אם כן את סופר מוכשרת, כמו
מריל סטריפ. אלה דעות קדומות שמופעלות לגבי נשים, אך גם לגבי מהגרים. כך נגד ליברמן שהצליח כביכול רק בגלל הכוחניות, והפוך לגבי
דוד לוי שהצליח כביכול רק בגלל ההתבכיינות. ומי שטוען כך באים מהאליטות הגבריות שמרגישים מאוימים מנשים מוכשרות, ממהגרים מצליחים, מימניים ודתיים.
בכיוון אחד
כרייף הצליחה להשיג אמפתיה וזה בדיוק מה שרצתה. כי היא הציגה נרטיב הנוגע לליבה של מרבית האוכלוסייה בישראל. ואכן, להבדיל מהביביסטים שמאמינים שתפרו לו תיק, פה באמת מתקבל הרושם שתפרו לה תיק, או ליתר דיוק: תפרו תיק למאהב שלה שרצו להרחיקו מהזירה. ואכן הם הצליחו בכך גם לגביו וגם לגביה. זו שערורייה, צביעות ועזות מצח להכשיר את השרץ כפי שהיטיב להציג עורך הדין שלה (ושל
בנימין נתניהו), על-ידי האזנה לא חוקית לטלפון.
אבירי זכויות האזרח שמקבלים חלחלה על הפרת זכויות הפרט של מחבלים פתאום יש להם יד קלה על ההדק אם מאזינים לטלפון של יושב-ראש לשכת עורכי הדין, לא בגלל שהוא פצצה מתקתקת כי אז זה אסור אלא בגלל שהוא הפריע לכמה אנשים בעלי השפעה ואז זה מותר. את הנקודה הזאת היטיבו כרייף וחדד להמחיש ועכשיו הם יתבעו את הפרקליטות על הנזק שנגרם לכרייף. אוי לאותה בושה, כי עד עכשיו הבושה הייתה רק בכיוון אחד!
ולמה בכל זאת השתיקו את הסקנדל של
אפי נוה ואתי כרייף? זה קרה אחרי שנווה שיחרר שיחות מוקלטות (כולם מקליטים את כולם במדינה הזאת) על מנדלבליט שחשש מ
שי ניצן. מה קורה, לכולם תופרים תיק וכולם סובלים מעינוי דין? האם השופטים, היועצים המשפטיים, ראשי הפרקליטות הם לא טלית שכולה תכלת? במי עוד נשאר להאמין אחרי שהאמון בפוליטיקאים, בשירות הציבורי, במשטרה, כבר צנח לשפל? אם בארזים נפלה השלהבת...
אז מה היה לנו כאן? צביעות - הייתה, מוסר סלקטיבי - היה, השתקת הסקנדל - הייתה. רק שוחד מיני לא הוכח כאן, עם או בלי האלמנט. ועוד לא דיברנו על התכתובת עם כחלון. מי שבכל זאת מחפש שערוריות עסיסיות, שלא יסתפק בתחליפים חלביים כמו בפרשיה זאת. תלכו למקור, לצרפת - עם הרומנים של בלזק וזולא. ואם תרצו משהו בעברית ובישראל קיראו את הרומן והמחזה שלי על נלי דורון, שהשתמשה בדורון היווני שלה להפלת הטייקונים.
