הגנת הפרטיות היא תמיד נושא רלוונטי, וכך גם יום הגנת הפרטיות, שחל בסוף השבוע, אבל השנה הוא חל במועד רלוונטי במיוחד - קצת לאחר ש
כלכליסט חשף את
פרשת NSO ומשטרת ישראל. לפני כשבוע וחצי התעוררנו, אולי תרתי משמע, וגילינו שהמשטרה מפעילה את כלי הסייבר ההתקפי פגסוס כדי לעקוב אחרי אזרחים שהיא החליטה שהיא צריכה לעקוב אחריהם, בהם ראשי ערים ופעילים חברתיים.
הפרסום הציף מחשבה, שלא לומר טראומה, שקיימת מזמן אצל רבים מאתנו - שיש אח גדול שעוקב אחרינו ויודע מה אנחנו עושים. עו"ד
חיים רביה מעמותת
פרטיות ישראל היטיב לתאר זאת ב
רב שיח שקיימנו, ב
אנשים ומחשבים, לפני כמה ימים, לקראת יום הגנת הפרטיות: "האח הגדול לא חזר משום מקום. המדינה מעולם לא זנחה את המעקב אחרי אזרחים. ההבדל הוא שבעבר היא עשתה זאת מתחת לרדאר, ובשנתיים האחרונות היא עושה זאת יותר ויותר מעל לרדאר, בעיקר בעקבות הקורונה וכלי השב"כ, שבאמצעותם עקבו אחרי מבודדים".
החשיפה של כלכליסט היא לחלוטין לא הדוגמה היחידה לכך שהמדינה משתמשת בכלים שמאפשרים לה לדעת עלינו יותר מדי דברים. די אם נזכיר את המאגר הביומטרי, את הפרשייה שלא נגמרת סביב מערכת עין הנץ של אותה משטרה, שנועדה לנטר ולאגור מידע על כלי הרכב שלנו, חוקים קיימים כמו חוק נתוני אשראי והצעות לחוקים הזויים, שנועדו לתת לבעלי שררה ולמקבלי ההחלטות את האפשרות לדעת עלינו הכול, גם אם רק אלוהים יודע לשם מה הם צריכים את זה.
אלא שהפרשה הנוכחית היא משהו אחר, מעבר לכל הפרשות האחרות: היא העלתה את רף החשדות ויצרה אצל רבים מאתנו תחושה איומה של חוסר אונים כמעט מוחלט מפני השתלטות רשויות של השלטון על הטלפונים והמחשבים שלנו, באמצעות רוגלה קטלנית שיודעת כל פעולה שאנחנו מבצעים ושומעת כל שיחת טלפון שאנחנו עושים. המחשה לטראומה ניתן לראות בסקר שפרסמו היום עמותת פרטיות ישראל ו
איגוד האינטרנט הישראלי, שלפיו 70% מהציבור מוטרדים מכך שהמשטרה חדרה לטלפונים הניידים שלהם, והיא יודעת ושומעת הכול. רבים חוששים שהמשטרה היא לא הגוף היחיד שעושה זאת, ויש כאלה שאוחזים בסמארטפון מטעם העבודה שלהם וסבורים שהבוסים שלהם עוקבים אחריהם.
אין תרופה וחיסון - והם לא נראים לעין
אפשר לומר שאזרחי ישראל חיים בתחושה שהמחלה הכי מסוכנת היא הפגיעה בפרטיות שלהם מצד הממשלה, שזה ממצא חמור. אלא שמה שעוד יותר חמור הוא שאין לזה כל תרופה או חיסון, והם גם לא נראים לעין. תחושה זו מובילה, באופן טבעי, לחוסר אמון של הציבור במוסדות המדינה.
מה שכן ניתן לעשות, וכל אחד מאתנו יכול לעשות אותו, הוא פעילות מונעת: למשל, לא לאשר לרשתות חברתיות, אפליקציות שונות וגורמים אחרים לקבל מידע שלנו. אצל רבים מאתנו, יש פער גדול בין המודעות שיש לנו לפגיעה בפרטיות שלנו על-ידי גופים שונים לבין העבודה שאנחנו משתפים מידע עם חברות טכנולוגיות ענקיות, ועוד נותנים לכך הסכמה בתנאי השימוש - גם אם הם מפורטים במסמך ארוך מאוד ומייגע מאוד, שלא באמת מאפשר לנו לקרוא את שלל הסעיפים המפורטים בו.
על כולנו לשמור שנושא הגנת הפרטיות לא ירד מסדר היום ולהפעיל לחץ אזרחי על גופי השלטון לרסן את עצמם, גם אם זה אומר שנצטרך לשלם מחיר - שהאח הגדול ישתול את הרוגלה של NSO במכשירים שלנו.
אולם, לא אנחנו הגורם המרכזי שצריך להילחם בהפרה הנרחבת של הפרטיות של כולנו, כי אם הממשלה והכנסת. החברים בירושלים צריכים לחוקק חוקים שיסדירו הן את הפעילות הקיצונית של פגסוס והרוגלות האחרות, והן את פעילות איסוף המידע עלינו ושלנו על-ידי גופים שעושים זאת. חובה שב-2022 הממשלה והכנסת יעדכנו את חוק הגנת הפרטיות הארכאי - עשור (!) אחרי שהעידכונים המוצעים הונחו על שולחן הכנסת. שלא לדבר על כך שקרוב לוודאי שיש להוסיף לכך עוד עידכונים, שכן הפרות הפרטיות שלנו השתכללו מאוד מ-2012 ועד היום.
יש גורמים בממשלה שלא מעוניינים בעידכון החוק, בין אם בגלל תפיסות מיושנות ובין כי הם עוקבים אחרינו בעצמם ולא רוצים שיכבלו את האפשרות שלהם לעשות זאת. אבל אם טובתו של האזרח עומדת במקום כלשהו בסדר העדיפות של השרים והח"כים, גם אם זה לא מקום גבוה, הם צריכים לבצע את אותם עידכוני ותיקוני החוק, ובמהרה.
השורה התחתונה: יום הגנת הפרטיות הנוכחי צריך להוות נקודת מפנה דרמטיות בהתייחסות של כל אחד ואחת מאתנו לנושא הפרטיות, אבל בעיקר של הממשלה והכנסת. על הגופים העוסקים בדבר, ובכלל על כולנו, לשמור שהנושא לא ירד מסדר היום ולהפעיל לחץ אזרחי על גופי השלטון לרסן את עצמם, בין היתר על-ידי קידום חקיקה. גם אם זה אומר שנצטרך לשלם מחיר, שיבוא לידי ביטוי בכך שהאח הגדול ישתול את הרוגלה של NSO במכשירים שלנו, כדי לעקוב אחרי המאבקים שנעשה.