כבר כעת, עוד לפני פרסום הדוח על חגיגות הקורונה בדאונינג סטריט 10, יש בסיעה השמרנית בפרלמנט 54 חברים המוכנים להביע אי-אמון בבוריס ג'ונסון – הרף הנדרש להתמודדות בסיעה על הנהגתה וראשות הממשלה. ג'ונסון לא מצליח לשפר את מצבו, ומאמציו רק חופשים את חולשתו – סבור דיילי טלגרף. אבל זה עוד לא הסוף מבחינתו; יריביו צריכים להחליט עד כמה הקרב יהיה מכוער והאם המפלגה תשרוד אותו.
קוד הכבוד הישן של השמרנים – חברי הפרלמנט כובשים את כעסם ומחלוקותיהם לטובת המפלגה – כבר מתמוטט והנזק כבר מתרחש. בסיעה מתעופפות האשמות פנימיות קשות, שהבוחרים לא ישכחו במהרה. רוב ראשי הממשלה מינו את מצליפים סיעתם מכל אגפיה, אבל ג'ונסון בחר אותם רק מבין תומכיו. לכל ראש ממשלה שמרני היו מתנגדים; ג'ונסון היה היחיד שזרק מן הסיעה את 21 חבריה שהצביעו נגד הברקזיט. אפילו את חברי ממשלתו הוא מינה על-פי התמיכה בו בהתמודדות על המנהיגות; הוא אפילו לא העמיד פנים של אחדות.
חברי הסיעה שנבחרו ב-2019 במחוזות השייכים בדרך כלל ללייבור, ואשר העניקו לה את הניצחון המוחץ, רואים את עצמם כמי שמרעננים את המפלגה ויוצרים שמרנות מאוחדת אמיתית. שרת החוץ, ליז טראס, נתפסת כמי שמובילה קו זה, אבל הבעיה שלה תהיה שהיא גם מבטיחה מיסים נמוכים וגם תומכת במדיניות ההוצאות הגדולות של ג'ונסון. בין השמרנים תומכי המיסים הנמוכים יש פיצול, הבא לידי ביטוי במחלוקת בין טראס לבין שר האוצר, רישי סונאק, בסוגיית העלאת דמי הביטוח הלאומי. בישיבת הממשלה טענה טראס, כי על המפלגה לכבד את התחייבותה וליטול הלוואות במקום להעלות מיסים. סונאק השיב בכעס, כי זוהי גישה בלתי-שמרנית בעליל.
ג'ונסון ייאחז בציפורניו
מדובר בחילוקי דעות עמוקים בהרבה, מדגיש הטלגרף. סונאק מאמין בכל מאודו, כי יש לממן את הוצאות הממשלה – באמצעות מיסים או קיצוצים – ולא להשליך אותן על הדור הבא באמצעות החוב הלאומי. את התפיסה הזו ניתן להרחיב ולהחיל אותה על מימון ההרחבה החיונית של שירותי הבריאות באמצעות הטלת מס מיוחד למטרה זו. אם בסופו של דבר ההתמודדות תהיה בין טראס לבין סונאק, זו תהיה נקודה מרכזית.
לצידם מצויים תומכי הברקזיט הנלהבים, המאוכזבים מכך שכל כך מעט נעשה כדי למנף את הפרישה מהאיחוד האירופי, ואשר רוצים להשעות את ההסדר שנקבע בגבול בין שני חלקי אירלנד. וישנה גם סוגיית סקוטלנד: כמעט כל חברי הסיעה במחוז זה יצאו נגד ג'ונסון, ולפחות חלקם השתעשעו בעבר ברעיון של הינתקות מן המפלגה השמרנית בלונדון. זהו מצב ביש מבחינת מי שמציגה את עצמה כמפלגת האיחוד הבריטי.
התוצאה היא מלחמת הכל בכל במפלגה השמרנית: תומכי ההוצאות מול מתנגדי המיסוי, סקוטים נגד אנגלים, צפוניים נגד דרומיים, תומכי הברקזיט מול מתנגדיו, אנשי הסחר החופשי מול אנשי הפרוטקציוניזם. והמלחמה הזאת תתנהל עם הרבה טריקים מלוכלכים. יש לזכור, שעד עכשיו נחשפו מסיבות קורונה רק במספר 10, אבל אם הן התרחשו בעוד משרדים – קריירות נוספות עלולות להסתיים. אולי זאת הסיבה לכך שכמה מבעלי בריתו של ג'ונסון אומרים, שמתנגדיו יכולים לשכוח מהעברה חלקה של השלטון. הוא ייאחז בציפורניו עד הסוף, יגביר את סבלה של המפלגה וייתכן שלא יהיה מנוס מבחירות מוקדמות לפרלמנט. האם הם באמת רוצים את זה? זה רחוק מלהיות מה שישמור את המפלגה מאוחדת, אבל ייתכן שלא יהיה לה משהו טוב יותר – מסיים הטלגרף.