משרדי עיריית נארבה שבאסטוניה נמצאים במרחק של יידוי כדור שלג מרוסיה. מחלון לשכתה רואה ראש העירייה, קאטרי ראיק, את כלי הרכב העוברים בנקודת הגבול. למעלה מ-80% מתושבי העיר הם רוסים במוצאם. באסטוניה כולה הם מהווים קרוב לרבע מהאוכלוסייה, ולמרות השתלבותם המואצת מאז העצמאות לפני 30 שנה – רובם שולחים את ילדיהם לבתי ספר ברוסית וצורכים תקשורת ברוסית.
ראיק, לשעבר שרת הפנים של אוקראינה, נבחרה בדצמבר שעבר לאחר שהבטיחה לגשר על הפער. בית ספר תיכון באסטונית ייפתח בספטמבר. הכלכלה באיזור, שהסתמכה בעבר על תעשיה בסגנון סובייטי, פונה למערב. אבל ריכוז הכוחות הרוסיים בגבול אוקראינה מזכיר לנארבה היכן היא נמצאת, מציין אקונומיסט, והדעות בין התושבים חלוקות: האסטונים מאשימים את רוסיה, והרוסים – את המערב. "אנחנו יודעים מה האחרים חושבים, אז פשוט לא מדברים על זה", אומרת ראיק.
החשש מפני מלחמה באוקראינה מעורר חששות במזרח אירופה. רוב המדינות, כולל אסטוניה, חברות בנאט"ו ואין עליהן איום מיידי. אבל ההתפשטות הרוסית והסובייטית עיצבה את הפוליטיקה שלהן במשך עשרות ומאות שנים. חלק מן המזרח-אירופים חלוקים על רוסיה בשל אספקת אנרגיה ושחיתות; אחרים מקיימים יחסים ידידותיים יותר, על בסיס סחר, תושבי דוברי רוסית או פוליטיקאים המסתדרים עם ולדימיר פוטין – אבל גם שם, המשבר עם אוקראינה יוצר בעיות.
המדינות הבלטיות (ליטא, לטביה, אסטוניה) הן התומכות הקולניות ביותר בעיצומים חריפים. ממשלת אסטוניה – בראשותה של קאיה קאלאס, שהוריה גורשו לסיביר בידי ממשל סטאלין – לוחצת על גרמניה שלא להשלים את פרויקט נורדסטרים 2 ולשלוח נשק לאוקראינה, אך ברלין מסרבת. שר ההגנה של לטביה כינה את עמדתה של האחרונה "בלתי מוסרית וצבועה".
העניינים סבוכים יותר ברומניה ובולגריה. שתיהן חברות נאט"ו, אבל הפוליטיקה שלהן נגועה בשחיתות שחלקה קשורה לרוסיה. פוליטיקאים בהן לא נלהבים מהזיקה שיוצרת ארה"ב בין מאבק בשחיתות לבין ביטחון איזורי. רומניה קראה במשך שנים לנאט"ו להגביר את נוכחותה, בעוד בולגריה מסתייגת מכך. אבל שתיהן הגיבו בזעם על הדרישה הרוסית להוציא משטחיהן את כוחות נאט"ו וקידמו בברכה את ההצעה האמריקנית לתגבר אותם.
ישלמו מחיר, בעיקר באנרגיה
הגישה כלפי רוסיה היא דו-ערכית במיוחד במרכז אירופה, ממשיך אקונומיסט. ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, מיודד עם פוטין וחיקה את צורת שלטונו בכך שהשתלט על התקשורת ומערכת המשפט; הוא רכש מרוסיה תחנות כוח גרעיניות וחתם על עסקות גז העוקפות את אוקראינה; ממשלתו קוראת בהתמדה להרפיית העיצומים על רוסיה. גם נשיא צ'כיה, מילוש זמאן, מיודד עם פוטין, ובדצמבר עיכב הקמת ממשלה בראשותו של פטר פיאלה משום שבחר אדם פרו-מערבי ומתנגד לשחיתות לתפקיד שר החוץ.
גם לממשלת פולין יש קווי דמיון לפוטין. היא שמרנית, דתית ולאומנית, ונאבקת עם האיחוד האירופי בשל נסיונה להכפיף למרותה את מערכת המשפט. עם זאת, זוהי הממשלה הכי אנטי-רוסית באירופה. מנהיג המפלגה השלטת, ירוסלב קצ'ינסקי, איבד את אחיו בהתרסקות מטוס ב-2010 שלטענתו הופל בידי רוסיה. מוסקבה שלטה בפולין במאה ה-19 וחילקה את המדינה עם היטלר ב-1939. פולנים רבים רואים את רוסיה כמי שמנסה לחסל אותם כאומה.
מדינות מזרח אירופה ישלמו מחיר על בידודה של רוסיה, בעיקר בתחום האנרגיה. בחודש אוקטובר נאלצה מולדובה לחתום על עסקה יקרה עם גזפרום הרוסית, והעלייה במחירי האנרגיה כמעט הפילה בחודש שעבר את ממשלת אסטוניה. אבל רק במדינות הבלטיות רוסיה היא אחד מחמשת שוקי הייצוא העיקריים, ובשום מדינה ההשקעות הרוסיות אינן עולות על עשירית מאלו של האיחוד האירופי, אם כי יש מקומות בהן יש להן תפקיד משמעותי – כמו למשל בנארבה, בה 30% מהמפעלים באזור התעשיה נמצאים בבעלות רוסית.
אנשי עסקים רוסים אוהבים לפעול במדינה בה שלטון החוק מבטיח שעסקיהם לא ייגזלו בידי פוליטיקאים מושחתים. אז מדוע שאסטוניה תתמוך בעיצומים שיפגעו במפעלים בשטחה? אקונומיסט עונה: כי גם רוסיה אוהבת להטיל עיצומים. בשנת 2007 היא קיצצה את אספקת הדלק לאחר הסרת מצבת זיכרון לחיילים הסובייטים בבירה טאלין, ובשנת 2014 הטילה אמברגו לאחר שאסטוניה חתמה על הסכם לחברות חלקית באיחוד האירופי. אם קשריה של רוסיה עם מזרח אירופה ימשיכו להיחלש, פוטין יוכל להאשים רק את עצמו.