היו גם שיבושים בזרימת המים לבתי תושבים ובאספקת לחם ומזון. מפעלי תעשיה הושבתו ונגרם נזק כבד לחקלאות. במיוחד נפגעו חלק לא קטן מתושבי המעברות, מחנות העולים ושכונות העוני שהתגוררו באוהלים וצריפונים ארעים והפכו לחסרי גג בין לילה. אולם לא רבים יודעים כי סופת השלג שפקדה את מדינת ישראל בפברואר 1950 גבתה חיי אדם וארבעה עולים ובניהם שני נערים שנמחצו למוות מקריסת תקרת גג של חדר האוכל במחנה העולים עין שמר ב'. 5 אנשים נוספים נפצעו באסון מהם שנים שהוגדרו במצב קשה. כתבה זו בא לספר את סיפור האירוע שנשכח עם השנים ובימים אלה ממש מלאו 72 להתרחשותו.
אסון חדר האוכל בעין שמר האסון התרחש ביום שני 6 בפברואר, 1950 בסביבות השעה 8:15 בבוקר, באולם חדר האוכל מחנה עין שמר ב' כאשר ארוחת הבוקר הייתה בשלבי סיום. המדובר באולם שגודלו כ-500 מ"ר רוחבו כ-12 מטרים ואורכו כ-45 מטרים ובעברו שימש כבית קולנוע. לפתע נשמעו חריקות חזקות והחלה להתמוטט הקורה המחברת את שני צידי המבנה. על גג חדר האוכל המקומר שהיה עשוי מפחים מגובלנים הצטברו כמויות גדולות של שלג. עומס ולחץ השלג גרמו לקריסת הגג והוא נפל לתוך חדר האוכל על האנשים שהיו בו. הגג הקורס היה מחובר בחיבורים לקירות, וגרר עם נפילתו את נפילת חלק מקירות. אלה שעמדו בתור לחדר האוכל הספיקו לברוח, המעטים שהיו בתוך חדר האוכל נפגעו מהגג והקיר שקרסו. בגלל הקור והשלג לא יצאו רבים מהעולים מאוהליהם ובתיהם וכך נמנע אסון גדול עוד יותר.
פעולות חילוץ ופינוי הנפגעים עובדי המחנה וחלק מהעולים החלו בפינוי השלג ובניסיון לחלץ הלכודים תחת הריסות חדר האוכל, אבל המחלצים היו מעטים ללא אמצעי וכלי פינוי מתאימים. לא היה קשר טלפוני מהמחנה ורץ נשלח בהול לתחנת אגד בפרדס חנה ומשם נשלחו שתי מכוניות למחנה הצבאי הסמוך לפרדס חנה. משם יצאה פלוגת צבא למחנה העולים שמר ב' כדי לנסות להציל את הלכודים תחת הריסות חדר האוכל. השלג הכבד שירד באותו יום והיום שלפניו הקשה על הגעה מהירה של כוחות המחלצים, לקח זמן רב עד שכוחות ההצלה הגיעו למקום ופינו את השלג והוציאו את הלכודים מבין ההריסות. ייתכן שלו היו כוחות הצלה מגיעים למקום במהירות רבה יותר ומפנים מיד או זמן קצר לאחר קריסת הגג את הנפגעים, היו ניצלים לפחות חלק מההרוגים, אם לא כולם.
הרוגי האסון "נקברו בקבר אחים" באסון נהרגו 4 עולים, שניים מהם נערים, ו-5 נפצעו. שניים מהפצועים הוגדרו כפצועים קשה. ואלה שמות ארבעת ההרוגים כפי שמופיעים בעיתונות דאז - סלם דוד חנני (חממי?), בן 38, יחיא יוסף סאלם בן 32, שמואל בן ניני בעודה בן 14 (אולי מעודה) ויחיא גורש בן 12 (שמות ההרוגים לקוחים מהעיתונות דאז לפני כ-70 שנה. שיבושי שמות בעיתונות אז, היה דבר שבשגרה ויתכנו שיבושים בשמות א.א).
הלווית ארבעת ההרוגים נערכה בהשתתפות רבים מהעולים במחנה עין שמר ורבני המחנה. ההלוויה יצאה ממחנה העולים בעין שמר לבית העלמין בכרכור שם "נקברו הארבעה בקבר אחים" (כך על-פי דיווח העיתונות דאז).
למחנה עין שמר הגיעו לאחר האסון גיורא יוספטל, מנהל מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, אברהם ציגל מנהל אגף המחנות וקלמן לוין מנהל אזור צפון במחלקת הקליטה בסוכנות, ופיקחו על עבודות ההצלה והפינוי. ניתנה הוראה לפנות מיידית את השלג שנערם מעל המבנים הצריפים והאוהלים במחנה. כמו-כן פונו כ-300 ילדים שהתגוררו במחנה עד שמזג האוויר ישתפר. הילדים שוכנו בבתים פרטיים במושבה פרדס חנה. 30 ילדים שוכנו בקיבוץ משמרות. כן שוכנו ילדים בבית הספר של המושבה פרדס חנה ובמוסד הילדים "מגד".
ועדת חקירה: אסון טבע בלתי צפוי ועדת חקירה של אגף הקליטה בסוכנות, שהתבקשה לבדוק את נסיבות האסון קבעה כי מדובר באסון טבע בלתי צפוי ולא ניתן להאשים איש ברשלנות בגין האסון.
- אומנם מדובר באסון טבע לא שיגרתי אבל השלג החל לרדת ברחבי הארץ ולהצטבר כמה ימים עוד לפני האסון ובמקומות שונים בארץ גרם השלג יום-יומיים לפני האסון לקריסת גגות או פגיעה במבנים בשל עומס ולחץ השלג על הגגות. כך שהיה ניתן לצפות לפגיעה במבנים הארעיים והישנים גם במחנות העולים ואולי היה ניתן היה למנוע את האסון בעין שמר עם קצת מחשבה ונקיטת פעולות מניעה. צריך לשאול גם איך בוצע פינוי הנפגעים והלכודים באסון וכמה זמן עבר עד להגשת עזרה ראשונה להם.