הביטוי "בחירות לאומיות" אינו עושה צדק. למעלה מ-150 מיליון איש נרשמו כדי להשתתף. הם יילכו ל-174,351 קלפיות בשבעה סבבים במשך למעלה מחודש. יהיו רבבות מועמדים ומאות מפלגות. יש אפילו 39,598 מצביעים בני למעלה מ-100. וזה רק במדינת פראדש העילית, הגדולה מבין חמש המדינות בהודו המקיימות בחירות בחודש הקרוב.
יהיו הרבה דיבורים על "חגיגה לדמוקרטיה", ואכן כך הוא – סוקר אקונומיסט. כל המעמדות וכל הדעות יישמעו. המועמדים כוללים כוכבי קולנוע, אנשי דת, פמיניסטיות ויזמים; יש אפילו שלושה סוגים של קומוניסטים. ולמרות שמפלגת Bharatiya Janata Party (BJP) של ראש הממשלה, נרנדרה מודי, צפויה לנצח בכל המדינות, נצחונה אינו מובטח. פראדש העילית ענייה ומפולגת, אבל היא דמוקרטיה אמיתית. לבוחרים בה יש בחירה משמעותית ולעיתים הם מפתיעים את הפרשנים.
אבל, עצם העובדה שהדמוקרטיה בהודו מלאת חיים, אינה אומרת שהיא בריאה – מדגיש אקונומיסט. היא הופכת ליותר כיתתית, ונשלטת בידי ההינדים הלאומנים של BJP בפראדש העילית בחרה המפלגה לראש ממשלת המדינה את יוגי אדיטיאנת, איש דת הינדי הרואה את הפוליטיקה כדרך להפוך את המורשת של 1,000 שנות איסלאם ולהחזיר את הכוח והגאווה לרוב ההינדי. דיבורים כאלה מובילים לאפליה ולאלימות כלפי המוסלמים ועלולים יום אחד להוביל לפילוג. אבל לא רק ההינדים ו-BJP אחראים לקיטוב. הרטוריקה האנטי-מוסלמית של המפלגה זכתה לאהדה כה רבה, עד שגם מפלגות אחרות אינן מוכנות לדבר בעד מיעוטים. רק מעטות מביניהן מציעות מועמדים מוסלמים רבים בפרדאש העילית, למרות ש-19% מתושביה הם מוסלמים.
תכונות נוספות משותפות לכל המפלגות הגדולות. רבים מבין המועמדים הם פושעים. 43% מחברי הפרלמנט הלאומי שנבחרו ב-2019 הם בעלי עבר פלילי כלשהו. לגבי 29% מדובר בהאשמות חמורות כמו רצח ואונס. באופן שאינו מפתיע, כאשר מחוקקים אלו נכנסים לתפקידם, הם אינם מקדישים את זמן לחקיקה. בית המחוקקים של פרדאש העילית התכנס לשלושה חודשים בשנה בשנות ה-1950; בשנה שעברה הוא ישב 17 יום בלבד. במדינת פנג'אב, שגם בה מתקיימות החודש בחירות, התקיימו 11 ימי דיונים בלבד. גם בימים בודדים אלו, הנוכחות דלה. והליך החקיקה הופך לרשלני; פחות חוקים נדונים בוועדות ויותר מאושרים בקריאות של "בעד" במליאה.
בעיה נוספת היא מימון הבחירות. BJP הציגה מה שמכונה "אג"ח בחירות" ומאפשר ליחידים ולעסקים לתרום למעשה בחשאיות. מפלגה זו נהנית מ-75% מן הכספים הנתרמים בדרך זו, אבל גם מפלגות אחרות שמחות לקבל את חלקן. אין אפשרות להפריך את החשדות לפיהם אנשי עסקים קונים את אהדת הממשלה, כי איש אינו יודע מי תורם ועוד פחות ידוע אם יש תמורה לתרומה. מדובר בכרסום מתמיד בעבודתה של הדמוקרטיה ובאפשרות של קיום ממשלה יעילה המתחשבת בצורכי הציבור.
באופן טבעי, לכל אלו יש השפעה על ההודי מן השורה. זה משנה גם לעולם. הודו היא הדמוקרטיה המאוכלסת ביותר בכדור-הארץ. בכך ששימרה דמוקרטיה במשך 75 שנה (להוציא שנתיים בשנות ה-1970), היא קבעה תקדים מעודד למדינות המתפתחות. אבל כיום היא נראית פחות ופחות כמו דוגמא. בעולם בו סין הסמכותנית מתחזקת מדי יום, מעולם לא היה חשוב יתר שהודו לא רק תקיים בחירות, אלא גם תתקן את הליקויים בדמוקרטיה שלה.