ההיסטוריה מלמדת, כי חשיפה שכזאת עלולה לסבך את המצב. לפני הפלישה לעירק ב-2003, ממשל בוש פרסם מידע מודיעיני שמטרתו הייתה להצדיק את המהלך, כולל ציטוט לשיחות של חיילי עירק, תמונות של כלי נשק ביולוגיים ניידים והאשמות לפיהן ממשלו של סדאם חוסיין בנה צי של כלי טיס בלתי מאוישים לצורך ביצוע מתקפה כימית על ארה"ב. כל המידע הזה היה שגוי, הסתמך על מקורות שקריים ופרשנות שגויה של הפעולות העירקיות והתבסס על הנחת המבוקש בעת העיון במידע הגולמי. המצב הפעם, אומרים פקידים אמריקנים, שונה לחלוטין. הטענות של וושינגטון אושרו בידי צילומים של לווין מסחרי באיכות שלא הייתה זמינה בעבר. הפרטים על תוכניות הדיסאנפורמציה של רוסיה עולות בקנה אחד עם השיטות המקובלות שלה ואושרו בידי חוקרים עצמאיים. ההבדל החשוב ביותר הוא ביעדים: "בעירק, המודיעין נועד להכשיר את הקרקע לפתיחת מלחמה. אנחנו מנסים למנוע מלחמה", אמר סליבאן. כאשר רוסיה פלשה לאוקראינה ב-2014, אנשי המודיעין מנעו מממשל אובמה לחלוק עם אחרים את שהיה ידוע להם. ממשל ביידן – בראשותו של מי שהיה סגן הנשיא באותה עת – למד מן הטעויות. החשיפה כעת משקפת את השפעתם של מנהלת המודיעין הלאומי, אווריל היינס, ושל ראש ה-CIA, ויליאם ברנס, המוכנים לחשוף מידע מסווג במטרה לשבש את התכנון הרוסי. "למדנו הרבה, במיוחד מאז 2014, על האופן בו רוסיה משתמשת במרחב המידע כחלק מפעולותיה הביטחוניות והצבאיות", אומרת אמילי הום, דוברת המועצה לביטחון לאומי. "למדנו הרבה על האופן בו ניתן למנוע חלק מן ההשפעה במרחב הזה". קצין מודיעין אמר לטיימס, כי כאשר יש לסוכנויות הביון האמריקניות מידע היכול לסייע לעולם לשפוט טוב יותר את פעילותה של רוסיה, יש לפרסם אותו – כל עוד ניתן למנוע את חשיפת מקורותיו. כמה אסטרטגים אומרים, כי מדובר במלחמת מידע בהיקף מלא. לעומת זאת, ממשלת אוקראינה הביעה אי-נוחות מהיקף החשיפה האמריקנית: הנשיא ולדימיר זלנסקי אמר אתמול, כי מידע רב מדי יוצר פחד מיותר.

לארה"ב, כמו לכל דמוקרטיה, יש חיסרון אחד מול רוסיה: היא אומרת את האמת, בעוד לקרמלין אין שום בעיה לנהל מסעות שקר רחבי היקף. פוטין עצמו משתמש בדיסאינפורמציה כדי להטיל ספק בנוגע למעשיו וכוונותיו. טקטיקה כזו מעכבת את התגובה הבינלאומית ומקלה עליו להשיג את יעדיו. כך למשל, רק לאחר כיבוש חצי-האי קרים ב-2014 התברר בצורה ודאית, כי הכובשים היו חיילים רוסים ולא מורדים מקומיים. כעת פוטין ודובריו מכנים את הפרסומים האמריקניים "היסטריה וטירוף" וממשיכים לטעון בתוקף שאין לרוסיה כל כוונה לפלוש לאוקראינה, ואומרים שהידיעות על כך נכונות כמו ידיעות על כוונתה של ארה"ב לכבוש את לונדון. אבל בעוד הטענות האמריקניות זוכות כאמור לגיבוי מצד גורמים עצמאיים, אין כל ביסוס לטענות הרוסיות. ולחשיפות הנוכחיות יש מטרה נרחבת עוד יותר מאשר מניעת פלישה לאוקראינה, אומרים חלק מן הפרשנים. ג'יי ג'ונסון, לשעבר השר לביטחון פנים, אומר שזוהי דרכו של ממשל ביידן למנוע חזרה על טעויות קודמות – כמו המצב שאפשר לרוסיה להתערב בבחירות 2016 – ולהבהיר לפוטין שארה"ב יודעת היטב מה הוא עושה ומספרת על כך לכולם. "זוהי הנקמה על 2016", הוא מוסיף. הטיימס מציין עוד, כי המאבק הנוכחי מתנהל בתקופה בה הטכנולוגיה מאפשרת להפיץ דיסאינפורמציה במהירות הבזק והאמון בממשלות נמצא בירידה, ולכן הפעולות האמריקניות נגד מבצעי המידע של רוסיה נתקלות בספקנות עמוקה. הסכנה היא, שהצורך להוכיח את צדקתו של הממשל יסכן מקורות מודיעיניים. הקרמלין גם יכול להטיל דממת אלחוט לפני פלישה אפשרית ובכך לפגוע משמעותית באיסוף המודיעין. יש גם הטוענים, כי ארה"ב ובעלות בריתה יכולות להיות יותר תוקפניות ולפרסם מידע מביך על פוטין ומקורביו.