במייל עם איש תקשורת וותיק בכול ענפיה, פרופסור וחוקר אקדמי בולט בתחום המדיה, תהיתי האם עייפתי כקורא מחמת גילי. או מכיוון שהעיתונות היא הרבה פחות מעניינת, הרבה יותר צפויה, הרבה יותר מטרה לדעה קדומה הרבה יותר היסטרית ומפוטמת בדיסאינפורמציה ובקונספירציות, וכול זאת למען המשיכה - השיווק. "על זה" הוא כתב לי "אני חותם". אשר לי אני לא מתנער מן הגיל שלעתים ממרומיו אתה רואה דברים מזווית קצת רחבה יותר - עם החושים שלך אתך.
הערת מבוא חשובה. כמי שהפרט עומד אצלו במרכז ההוויה האנושית, וזה רחוק מרחק רב מן המציאות בכלל וזאת של ישראל בפרט חדירה לתחום הפרט בלי קבלת הסכמתו היא טאבו. נקודה. אבל בעולם של ימינו נבירה זאת ככלל היא חלק מן המציאות - טובה או לא. העולם, לרבות זה הנאור, לא דמוקרטי צרוף ולא ליבראלי טהור. וביקום הזה כל העולם התחתון לסוגיו עושה ימים ולילות לחתור לא רק לביתו, לכיסו, לנפשו של הפרט ובאמצעים המתוחכמים ביותר של ניתור ואיתור, בשעה שזה העליון חייב לעשות כמעט הכל כדי לשמור על עצמו ועל האזרחים, על-פי החוק, על המגבלות שלו, כמובן. אך הכל יודעים, לא רק מספרי בלשים ומודיעין, שמי שאמור להיות אוכף החוק לפעמים עוקף אותו, תוך עצימת עין של המשטר הדמוקרטי, או אפילו בתמיכתו הלטנטית בנוסח "משימה בלתי אפשרית". לאמור "אם יתפסו אתכם ידינו לא היו במעל הזה".
עם זאת, יש ויש תפקיד חשוב, לגילוי סטיות חמורות ופגיעות בד' האמות של האזרח ובראש וראשונה לכלבי השמירה של עיתונאות חוקרת. אבל לא להיסטריה מלאכותית הן של הממסד והן של המדיה. וכל אחד מהם כמלאכת שיווק. אלה כאלופי הדמוקרטיה ואלה כשומרי החומות שלה.
פגאסוס הוא אותו סוס מכונף מן המיתולוגיה היוונית שהתוכנה היא על שמו. היא עוסקת בלוחמת סייבר ובריגול דיגיטלי. עיתון הארץ סקר את הפרשה מן המקור ועד הטלפיים, כשמחצית העמוד הראשון שלו היה משובץ קטעי סיקור של כל המי ומי במערכת שיש לו מה לומר, והיה לו מה לומר, באריכות, בגוף העיתון. רק מורן שריר במהדורה הדיגיטלית של הארץ ב-28.2.22 התיז קצת מים על הלהבות. "הציבור הרחב, זה שלא מושקע אישית או מחנאית בסיפור הזה, האם הוא נסער? אני מהמר שלא באמת", הוא כתב. אני מגבה מאוד את דעתו. גם במערב שבו פורסמה הידיעה לראשונה התקשורת דווחה אבל בפרופורציה. ואילו כאן הארץ, שאני מנוי עליו יותר מששה עשורים, הוא עדיין הטוב ביותר אך הוא הולך ו"מצהיב" עם כתמי לובן של טהרנים שרואים הכל שחור.
סוגיית NSO היא תופעה וחלק מהמציאות
אם להקיש מתחומים אחרים, ויש לי תמיד אחד כזה בעתודה, כמו לקחיי השואה, לא השואה לעצמה אלא לקחיה, הציוויים שלה. הרי אלה אמורים לקדש לא רק את ערך החיים, אלא את ערך הפרט, את זכותו ואת כבודו במדינה יהודית ודמוקרטית, כפי שאנו מכנים את עצמנו. האם אנו למדנו את הלקחים כאן ועכשיו? התשובה שלי היא: לא למדנו. להפך - מערכת הערכים שלנו התדרדרה. האם בכול התחומים האחרים אנו כחברה וכפרטים עושים הכל בשמירה על זכויות והחובות, כאזרחים במדינה חופשית? אני מסופק. ואני מדבר על המדינה ולא מה שנעשה בשטחי יו"ש, שם המצב חמור לאין ערוך. וזה לא רק הממסד. זה אנו. הרי האזרח אצלנו מאז קום המדינה שם בעיקר יהביו על איזו סמכות עליונה שהיא אמורה לדאוג לכול. האם המסד של הדמוקרטיה - המפלגות הפוליטיות - הן כולן או רובן על טהרת הדמוקרטיה? כאלם פאדי.
ודוגמה אחרונה, ובה עסקתי בפוסט הקודם, על הצד הסטירי שבה. יש לנו מנהיג מפלגה, עבריין סדרתי והוא יצא כמעט ללא שריטה לא רק מצד התביעה אלא גם מצד בית המשפט. והיו פה ושם ציוצים, ואף מאמר גדול של מרדכי גילת, העיתונאי המעולה ביושר ובמהימנות ("הארץ 11.2.22) אבל כל השאר - הכלבים קצת נבחו והשיירה עברה.
בנסיבות אלה ובמציאות הזאת יש לראות את האזרח, שנתון לניבוּר אל הפנוכו מצד עשרות גורמים, פרטיים או ציבוריים, נותני שירותים או מוצרים. כל פעולה שאנו עושים מדי יום היא מסורקת תוך השלכות לתחומים רבים בחיינו. ואני לא מדבר על הרשעתות החברתיות. כל זאת בלא שיבקשו את ההסכמה שלנו. הפרטיות בשנות העשרים והעשרים ואחד, אם היא הייתה בעבר בכלל, אינה קיימת. זה ועוד, הרי אותה תקשורת צדקנית, אם היא מודרכת על-פי סקופים או שיווק, או שניהם גם יחד, תצא מגדרה, אם יש לה כזה, בשעת סבלו ומצוקתו של הפרט, כדי להיכנס למעיו כעיתונאים שמתפקדים, כביכול, אך ורק כשליחים מבשרי בשורות - עליזות או עצובות.
אולי אירן היא מאחורי כל המהומה
מקורות מודיעין סמויים מחולקים לשלוש שיטות. שיטת איתור או צילום שכוללת לווינים, רחפנים ומל"טים לסוגיהם. שיטת איתות אלקטרונית שכוללת האזנות סתר ופענוח קודים, ומודיעין אנושי מן הסוג של הֶרקול פוּאָרו של אגטה קריסטי, ומדובר בנייני הנינים שלו ובאמצעים הרבה יותר מתוחכמים.
כמשקיף, כמאזין, כצופה, כקורא וכפנטזיונר, אני תוהה כיצד כל חכמי הריגול וחדירה לתחום הפרט לא שאלו את עצמם או את קוראיהם, צופיהם, מאזיניהם, שמא יש כאן איזה "קשר אירני". הרי מותר לדמיין, בייחוד בארץ החשדנים. הרי הידיעות הראשונות על NSO ומעלליה הופיעו בארה"ב ובאירופה ולא בארץ. זאת היא אחת הדרכים של שרותי מודיעין לשתול ידיעות לא בתוך הארץ שבה מדובר אלא דווקא בחוץ באיזה עיתון שנחשב כמהימן. שמא תוכנת ריגול זאת שימשה, לפחות בין היתר, את החדירה למקומות המסתור של ביקוע הגרעין האירני. הקריקטוריסט והמאייר של עיתון הארץ, ערן וולוקובסקי, אכן מראה זאת בעיתון של סוף השבוע כאשר מעל לרישום שבו נראים אנשי מודיעין אירני רכונים מעל למחשבים - הממונה עליהם שואל אותם "ואני רוצה לדעת סוף, סוף מי לעזאזל פרץ לטלפון של גנץ". את רודפיי הקשר-הקונספירציה, לצרכים שלהם, כמובן, שימשה ועוד איך שימשה.
לסיכום ברוח הסקפטיות של מורן שריר - הציבור או חלקו תוהה, אילו השתמשו בתוכנת פגאסוס בעת הפצצת בניין אל ג'לאא, זה מבנה רב הקומות בעזה שנהרס במבצע "שומר החומות", והיא הייתה מגלה שבבניין היו עיתונאים זרים ומוקד שידור של אל ג'זירה, סוכנות אסושייטד פרס ועוד גורמי מדיה, ולא מאגר נשק או מנהיגי חמאס - האם היינו מונעים מעצמנו את האירוע הטרגי הזה מכול בחינה שהיא?
העובדה שאבירי הדמוקרטיה מוציאים מן האורווה את הסוס הלבן והפעם מכנפים אותו וממריאים כדי להוכיח שלא ינומו ולא יישנו שומרי הסף זה לא בדיוק מדבר גם אל הציבור הדעתני. ואם הוא קשוב הוא שומע צלילים צורמים, מזויפים.
