בואם של שלושת האלים לעיר מוכת העוני בסין, סצ׳ואן, כדי לנסות למצוא ולו נפש אחת טובה בה, כדי לחלץ את התושבים מהעוני ובסבל, מזכיר את המקור שבתנ"ך לסיפור שלושת המלאכים ואברהם ולוט. כמו גם השימוש בשלושה המגים המודיעים למרים על כך שהיא נושא בבטנה את ישו המושיע של הנצרות: כל אלה מדגישים עד כמה התנ"ך שלנו הוא המקור לכל התרבויות והדתות בעולם. במחזה הסוציאליסטי של ברכט, שעלה בשנות ה-40, מתרחש הסיפור בסין הרחוקה. שלושה "אלים" המגיעים לעיר מבקשים רק כוס מים ומקום לישון בו. מי שמשקה אותם ומחפש עבורם לינה הוא מוכר המים (ליר עיסא שקונה לב כל צופה בכשרונו ובקסם שלו). השלושה - עידו לפידוס המעולה, אדוארד סוסלוביץ עם הקול הנפלא והמיבטא הרוסי הבולט, ויוסי קרסנטי שבולט הן כאחיין והן כסוחר השטיחים, מקבלים קורת גג אצל הזונה טובת הלב שן-טה. תפקיד שלא יישכח בביצועה של אולה שור בקאמרי ב-2009. כאן בחר הבימאי סיני פתר לפצל את הדמות בין 7 שחקניות. זאת, ע"מ להדגיש עד כמה דמות האישה גם כיום סובלת ממיגוון רחב של סטיגמות וניצולים שונים למיניהם. הן ממלאות גם תפקידים נוספים, כמו ה"דוד" המומצא של שן טה, ובכך מרחיבות את היריעה. תפקידים כפולים נושאים גם השחקנים הגבריים על כתפיהם, ובכך הם מעניקים לצופים טווח רחב יותר של יכולותיהם. ביצועם המרהיב, השופע רגשות אמיתיים הבאים מתוכם, של כל השחקנים, עיצוב הבמה המתוחכם של אלונה בלקין, התלבושות שכוללות מסכות שעיצבה פולינה אדמוב היצירתית, כולל עיצוב בבובת "הגבר" של מוריה בן אבות, ומעל הכל – עיצוב התנועה של אריה בורשטיין, כל אלה כובשים את לב הקהל עוד יותר מהקלאסיקה הטמונה במחזה. עצם הוירטואוזיות בבימוי שנעשתה בהצגה שכתב ברכט, מעשירה את ההצגה, מחברת את הקהל למצב הכלכלי הקשה בו נתונים רבים בתוכינו, גם ואולי בגלל שחרור הרסן, אי-הטלת סגר כשהיה נחוץ, ושחרור כל המוסרות מטעם הממשלה .זאת – מבלי לפצות את אלה שהפכו לעניים והגיעו לפת לחם הודות ל"ממשלת השינוי", בניגוד לקורות בזמן הממשלה הקודמת.