הפעם האחרונה בה כוחות רוסיים נכנסו לקייב הייתה בסתיו 1943, כאשר שחרורו אותה מידי גרמניה. כעת הם שוב ניצבים בשעריה, והפעם – לכבוש אותה. למרות עמידתה האיתנה, היא ניצבת בפני סכנה של כיבוש קרוב. כוחות רוסיים מתקרבים לעבר ממזרח וממערב, אוקראינה פוצצה גשרים בדרך אליה, תושבי העיר חפרו תעלות הגנה והוטל עליה עוצר.
עם זאת, האסטרטגיה הרוסית לכיבוש קייב אינה ברורה, סבור אקונומיסט. אפשרות אחת היא שצוותי הקרב הרוסים יעצרו בפאתי העיר ולמעשה יטילו עליה מצור עד שהנשיא ולדימיר זלנסקי ייכנע ויורה לחייליו להניח את נשקם. אבל הסרטונים המתריסים של זלנסקי מרחובות קייב וסירובו להתפנות לפי הצעת ארה"ב מלמדים שהוא לא יוותר בקלות. כדי שמצור יהיה יעיל, יש לחסום את כל הדרכים, ולפני כן יהיה על רוסיה להגביר את ההפצצות וההפגזות על העיר.
ייתכן שבסופו של דבר תיכנס רוסיה לעיר במטרה לתפוס במישרין אתרים חיוניים ולהפיל במישרין את ממשל זלנסקי. אבל קייב בנויה בצורה מושלמת להגנה: היא גדולה, רחבת ידיים, חצויה בנהר, מרושתת בכבישים וקווי רכבת ויש לה מערכות רכבת תחתית וביוב נרחבות בהן יכולים המגנים להשתמש. ניסיון לכבוש את העיר מן היבשה עלול להתברר כטעות אסטרטגית קשה במיוחד של ולדימיר פוטין. הדוקטרינה הרוסית, בעקבות זו הסובייטית, קובעת שבלוחמה בשטח בנוי צריכים התוקפים עדיפות ביחס של שישה לאחד – ורוסיה רחוקה מאוד מיחס זה מול קייב. וזו עוד הערכה ממעיטה: הדוקטרינה הבריטית מדבר על עשרה לאחד.
הבעיה מבחינת רוסיה היא, שצוותי הקרב שלה נוטים להיות כבדים בארטילריה וקלים בכוחות רגלים – הרכב ההפוך מן הנחוץ בשטח בנוי. מצב זה עשוי להוביל את המפקדים הרוסים להפעיל מיליציות רגלים קלים. אך רוסיה ניסתה זאת במזרח אוקראינה בשנים 2015-2014, כאשר חימשה את הבדלנים הפרו-רוסים וסייעה להם, והללו לא הצליחו לגבור על הצבא האוקראיני בקרבות מפתח, כולל על השליטה בעיר מריופול. המפקדים הרוסים באותה מערכה נטו להעדיף מצור ארוך עם שימוש נרחב בארטילריה ורקטות, במקום התקפות קרקעיות. כוח הפלישה הנוכחי אכן כולל יחידות ארטילריה ומשגרי טילים רבות.
צבאות מערביים, הנהנים מעליונות אווירית, מלאי גדול של תחמושת מונחת ויותר רגישות לחיי אזרחים, גרמו נזקים כבדים לערים. קרב על העיר פלוג'ה בעירק בשנת 2004 בין ארה"ב לכוחות מקומיים הביא להרס של 70% מהבניינים בעיר. כאשר הקואליציה בראשות ארה"ב שחררה ב-2017-2016 את מוסול מידי דאעש, נהרגו למעלה מ-10,000 אזרחים – שליש מהם בידי הקואליציה – ו-40% מן התושבים נמלטו מהעיר; צבא עירק סבל 10,000 נפגעים.
כל אלו מבשרים רעות לקייב ותושביה, סבור אקונומיסט. בשבוע שעבר נראה היה שפוטין יוצר "הצדקה" להתקפה, כאשר האשים את ה"ניאו-נאצים" האוקראינים בהצבת נשק כבד במרכז קייב וחרקוב, "כמו טרוריסטים ברחבי העולם – משתמשים באנשים כמגנים". המערכה על קייב עלולה להיות דומה לזו שבעיר גרוז'ני שבחבל צ'צ'ניה, אשר ספגה הרס נורא בשתי מלחמות עם רוסיה. בקרב הראשון (1993) אפשרו המגנים לטור השריון הרוסי להיכנס לעיר, ושם חיסלו 105 מתוך 120 הטנקים. כמה שנים לאחר מכן, בהנהגתו של פוטין, האבידות הרוסיות היו נמוכות בהרבה ואלפי אזרחים נהרגו. עד כה מסתירה רוסיה את היקף אבידותיה באוקראינה ומוחצת כל מחאה על המלחמה; היא לא תוכל לעשות זאת אם תנהל מערכה עקובה מדם בקייב, מסיים אקונומיסט.