א. להציל את ציורי ליטבינובסקי!
זהו סיפור שצריך לזעזע כל שוחר תרבות וכל שוחר אמנות בישראל. הוא פורסם במוסף הארץ: אלפי ציוריו של פנחס ליטבינובסקי, אחד מגדולי הציירים בישראל אי-פעם, חתן פרס ישראל, מושמדים בימים אלה בזה אחר זה על-ידי נכדו של הצייר, בביתו בחיפה.
את האוסף הגדול ירש הנכד, והוא מהווה עבורו "כאב ראש". אין הוא יודע מה לעשות עם התמונות. פניותיו למוזאונים שונים הושבו ריקם. לכל הפחות היו מוכנים לקחת עד חמש-שש יצירות. אבל מה עם כל אלפי התמונות שנותרו בעזבון ואוחסנו עד כה בבית שהוריש הצייר לעירית ירושלים?
מסתבר שעתה העירייה דורשת את פינוי היצירות, ובלית ברירה, הנכד אלון דין, כפי שמסופר בכתבה, יוצא אחת לכמה שבועות במכוניתו הקטנה לירושלים, ממלא את המכונית ביצירות אמנות של סבו הדגול ובביתו בחיפה "עוסק, שלב אחר שלב, בהשמדה של העיזבון הגדול".
כדבר הזה לא נשמע בשום מדינה תרבותית בעולם! השמדת היצירות של אחד מגדולי הציירים הישראלים, היא אות קין למדינה! היתכן? היכן משרד התרבות? היכן כל המוזאונים ואוצריהם?
זוהי זעקה - למהר ולהציל את הניתן עוד להציל! אני קורא מכאן במיוחד לעירית רמת-גן, שזה לא מכבר פתחה מוזאון ונתלו שם ציורים הזויים, שהביאו מיד לסגירת המוזאון. מר
כרמל שאמה הכהן, הנה הזדמנות עבורך לקלוט את יצירותיו של אחד מגדולי אמנינו ולהפוך את המוזאון החדש שהקמת למוזאון פנחס ליטבינובסקי ברמת-גן, לתפארת העיר.
ב. ההמנון ההודי בהיכל התרבות
הוא כבר בן 86 ועוד כוחו במותניו, יותר נכון בידיו. צעד לאיטו אל דוכן המנצחים וקיבל תשואות רמות מהקהל. המנצח האהוב זובין מהטה, שקשר גורלו עם הפילהרמונית הישראלית מזה למעלה מחמישים שנה והעביר את שרביט הניהול המוסיקלי ללהב שני. ועדיין הוא מגיע לנצח על התזמורת "שלו".
הפעם מהטה הפתיע את הקהל כשפנה אליו: אנחנו מציינים בימים אלה שלושים שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים המלאים בין ישראל להודו. נמצא עימנו כאן שגריר הודו בישראל סנג'יב סינגלה. לכבודו ולכבוד המאורע, נפתח את הקונצרט בהשמעת המנוני ישראל והודו.
בהיכל התרבות התנגנה לה "התקווה" מאות פעמים. לעומת זאת, ההמנון ההודי בוצע זו פעם ראשונה, והקהל עמד על רגליו לנגינת שני ההמנונים, ההודי והיהודי. אני זוכר היטב את האירוע של כינון היחסים, בתקופת ראש הממשלה
יצחק שמיר ושר החוץ
דוד לוי. לצד כינון יחסים עם עוד כשלושים מדינות. הישג מדיני בלתי רגיל!
בתוכניית הקונצרט כתב שגריר הודו: "הדוגמה הבולטת ביותר ליחסי האנוש החמים בין הודו וישראל הוא מר זובין מהטה, שלגאונותו מצדיעים בשתי המדינות באופן שווה". והפילהרמונית? זו הייתה במיטבה כשביצעה תחת שרביטו של זובין מהטה את הסימפוניה הששית של בטהובן והסימפוניה השביעית של דבורז'אק.
