בסוף המלחמה הקרה הראשונה, בשנות התשעים, היו מי שסברו שלא יהיו עוד מלחמות, ואף טענו, שהגיע "קץ ההיסטוריה". המונים ברחבי העולם התלהבו מנבואת-השקר של הכלכלן הפוליטי פראנסיס פוקויאמה האמריקני, והתעלמו מכך, שלאחר המלחמה הקרה נמשכו מלחמות - אומנם לא בין מעצמות-על, אבל במעורבותן.
נביאי השקר צברו שובלים של מאמינים, והוליכו אותם אל התוהו כמו החלילן מהמלין. זאת, כיוון שכקופירייטרים טובים, נגעו במשהו עתיק-יומין: שאיפתנו התמימה לשקט, לשלווה ולשלום. חלק מנביאי השקר היו תמימים, והרבה מאוד מהם - אנשי מרמה וזדון.
גם במקומותינו היו נביאי שקר כאלה ורמאים מקצועיים, שהבטיחו בהבל פיותיהם שלום עלי-אדמות, ואפילו קיבלו, בעזרת שוחד נאה למחוקקים נורווגיים, את פרס נובל לשלום. יורשיהם עדיין מסתובבים בינינו, ומוכרים לכל את מרכולתם הפגומה.
למיטב ידיעתי, אוקראינה מעולם לא הייתה עצמאית, ועצמאותה הזמנית עומדת להתבטל, כמו בימי כיבושה בידי הצארים ובידי הבולשוויקים. קשה להיות מדינה קטנה עם שכנה כמו רוסיה. שאלו את פינלנד וגם את יפן.
צ׳כוסלובקיה (1945, 1948, 1968), הונגריה (1956) ופולין (1957) הנן דוגמאות מצוינות לקושי הזה. לא אשכח שיחה עם צ׳כי מבוגר בעיר בדרום צ׳כיה, שטעה לחשוב, שאני אמריקני. הלה התקיף אותי על שהפקרתי/נו את ארצו ליותר מארבעים שנות כיבוש סובייטי. בבודפשט, המצולקת עדיין מהכיבוש הקומוניסטי, הוקם מוזאון לזוועות הכיבוש הזה.
סִכלות
בלא משים, הפכנו לשכניה של רוסיה. הרוסים השיגו מאחז גדול בסוריה, שמקנה להם סוף-סוף נמל "חם" בים התיכון - נמל, שאינו קופא בחורף. לכן, אנחנו צריכים להתנהג ברגישות לאינטרס הרוסי. אבל אצלנו, כתמיד, טירוף מערכות. הממשלה החליטה בלי שום שכל להתערב בסכסוך לא-לנו, ולהביע תמיכה באוקראינה. מכל האופציות המדיניות - זו הייתה סִכלות בהתגלמותה, כשהדב הרוסי רובץ לפתחנו, וקובע את חופש פעולתנו במרחב הסורי וגם נגד אירן.
שוטה זרק אבן לנהר - אמרו חז"ל - וארבעים חכמים לא ימשוּה. בעיקר, כשהשוטה בור ועם-הארץ, תאב יחסי ציבור זולים וגם עבד נרצע של הפרוגרסיווים בארצות-הברית. נכון, ממשל ביידן טעה - כמו ברוב החלטותיו - אך מראש לא הייתה סיבה להירתם אליו בקשר גורדי.
הרוסים אינם שוקטים על השמרים, וכבר הזכירו לנו זאת: בתגובה להודעה המטופשת על תמיכתנו באוקראינה, הודיעה מוסקבה, שאינה מכירה בסיפוח רמת הגולן. יכול להיות, שזו הייתה מטרת ממשלת הזדון, למרות תמיכת תושבי הגולן בבחירות בנפתלי בנט הנוכל וביאיר לפיד הריקא.
ערבות הדדית
במלחמה באוקראינה הייתה דבר ברור. לכן, איני מבין למה חילוץ היהודים והישראלים ממנה נעשה בעצלתיים. לדעתי, משרד החוץ היה צריך להטיל בראשית המשבר הגבלות על יציאת ישראלים לאוקראינה. עכשיו הוא יעסוק בחילוץ מי שנסעו ומי שלא שעו לאזהרות, ולא שבו ארצה. במקביל, נזכרה הסוכנות היהודית לפעול להעלאת יהודים מאוקראינה. כרגיל אצלנו מבריחים את האורווה רק לאחר בריחת הסוסים ממנה; והופתענו, למרות שהכתובת בהקה מזמן על הקיר.
עכשיו, מגיחים מחוריהם כל מי שאומרים, שאיננו חייבים דבר ליהודי אוקראינה. הסוציולוג ד"ר
גדי טאוב קרא להם, "הניידים". כלומר, מי שיש להם קשר רופף ליהדותם, או איבדו אותו לחלוטין. לעומתם, מחייבת אותנו, "הנייחים", היהדות - עדיין כמדינה יהודית, עד שממשלת הזדון תהרוס גם זאת - לערבות הדדית לאחינו. זו מדינת העם היהודי, והיא שומרת אח̤ינו בכל העולם, גם אם נהגו בטיפשות, ולא ברחו בזמן מלוע הר-הגעש.