פסיעותיו גדלו מאלו שלנו

שירים מבטאים ומדייקים את ההורות. את המצבים, את הרגעים את הרגשות. הורות היא אהבה ודאגה, היא קסם והבטחה. היא הכוח המניע להורים. היא דאגה מונעת שינה לעתים, אך היא האושר המעניק חיים של נתינה וקבלה ולמידה גם על עצמנו, ושמחה ותמיהה מול הקסם הצומח לנו. אלו מערכות היחסים המורכבות מכל, הגבול בין ההענקה וההגנה לצורך לשחרר, להצמיח להם כנפיים. להצמיחם שילכו בכוחות עצמם לא רק בגיל שנה, גם בחייהם הבוגרים. זהו הפלא האנושי המעניק ומקבל הדדית. ועל החסר כתבה רחל המשוררת בשירה "עקרה": בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן. המשורר ג'ובראן חליל ג'ובראן מלמד כיצד יש לנהוג עם הילדים. כיצד מגדלים ילדים: הילדים/ ג׳ובראן חליל ג׳ובראן, מתוך ספרו "הנביא" (מתוך האתר "אוצר מילים") יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם כִּי פְּרִי גַּעְגּוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם: בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם, חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם. תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם. גּוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵּיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר- שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם. אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹתָם אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹתְכֶם, כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה לֹא אָחוֹר, וְהֵם לֹא יִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶתְמוֹל. ומרגע שמגיעים הילדים מוצא האדם בעצמו כוחות גדולים עבורם. ועל כך כתב המשורר חיים נחמן ביאליק בשירו "יונה החייט": "הָהּ, מַשָּׂא שֵׁשֶת זְכָרִים אֶשָּׂא עַל גַּבִּי, הִנָּם לְפָנֶיךָ, בָּרְכֵם נָא, רַבִּי! בְּנַפְשִׁי אָבִיא לַחְמִי, אֶעֱמֹל בִּשְׁתֵּי יָדַי, וּלְמִי אֲנִי עָמֵל אִם לֹא לִילָדַי"... ועל האהבה הזאת כתבה דליה רביקוביץ בשירה "עידו מתעורר": כִּי מָה הוּא מְנַסֶּה כְּבָר הַתִּינוֹק הַזֶּה? הַאִם נִסָּהּ לִקְדֹּחַ הַר? לַחֲצֹב בְּסֶלַע? יֶלֶד נָעִים שׁוֹבֵר לְעֵת מְצֹא מַחֲבַת אוֹ כַּף. אַהֲבָתִי בַּבֹּקֶר אַהֲבָתִי בָּעֶרֶב, אַהֲבָתִי כָּל הַיּוֹם (קטע מהשיר, מתוך ספרה "אהבה אמתית", הוצאת הקיבוץ המאוחד:) ומה שמצאתי אצל משוררות בנות זמננו: יפעת גדות - משוררת, הוציאה שלושה ספרי שירה - "שלמה עם שבר", בהוצאת בת-אור, "מרחק בטוח מהחוף", בהוצאת פרדס ובעריכה של דודי מנור ו"בתוך הרעש הגדול", בהוצאת קתרזיס ובעריכה של דודי מנור. רגע שקט וקסום מרגש עד מאוד: אילמות לַיְלָה יוֹרֵד וְעוֹטֵף אֶת הַחֶדֶר, פָּעוֹט בַּמִּטָּה מַחֲרִישׁ מִלְמוּלָיו, אִמּוֹ לְצִדּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ מְלַטֶּפֶת, עֵינֶיהָ נָחוֹת בְּלֵאוּת עַל פָּנָיו הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ דּוֹפֵק, מִתְפָּרֵעַ, הַיֶּלֶד דָּרוּךְ לְקוֹלוֹת תִּיפוּפוֹ וְהִיא יְשׁוּבָה שְׁלוּלִיּוֹת בְּעֵינֶיהָ, מְהַדֶּקֶת בְּרֹךְ שְׂמִיכָה לְגוּפוֹ. אִמָּא, סִפּוּר, מְבַקֵּשׁ הוּא בְּשֶׁקֶט וְהִיא, שֶׁהַצַּעַר כָּפָה בָּהּ אִלְּמוּת רוֹכֶנֶת אֵלָיו, אֶת פָּנָיו מְנַשֶּׁקֶת, אוֹסֶפֶת אֵלֶיהָ חִיּוּךְ שֶׁל תְּמִימוּת. אִם אֵינְךָ יְכוֹלָה, הוּא לוֹחֵשׁ לָהּ פִּתְאוֹם, אָשִׁיר אֲנִי לְךָ שִׁיר עֶרֶשׂ מָתוֹק וְכָךְ תִּרְדְּמִי וְתוּכְלִי בַּחֲלוֹם לְסַפֵּר לִי הָמוֹן סִפּוּרִים וְלִשְׁתֹּק... מילדינו מצפים אנו שיגדלו מאתנו. זאת הנחת וההצלחה שלנו. הנה שירה של יפעת: מתבוננת / יפעת גדות וְהִנֵּה בְּנִי מַנִּיחַ רַגְלָיו בָּעֲקֵבוֹת שֶׁהוֹתַרְנוּ בִּשְׁבִיל הַחַיִּים וּפְסִיעוֹתָיו גָּדְלוּ מֵאֵלּוּ שֶׁלָּנוּ. מזי כהן מלמד - מורה, עורכת, משוררת, הוציאה שני ספרים: תקתוק המטרונום 2013 אל תחשבי שאיבדת את זה השנה (הוצאת עמדה) כיצד מרגישה מזי האם השולחת את בנה לצבא? קח צבא | מזי כהן מלמד הַכְנֵס בְּנִי לְתִיקְךָ הַהוֹלֵךְ לַצָּבָא הַכְנֵס תַּחְתּוֹנִים, גַּרְבַּיִם יִתֵּן הַצָּבָא הַכְנֵס מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם, מִשְׁחַת שִׁנַּיִם, דֵּאוֹדוֹרַנְט. מַגֶּבֶת יִתֵּן הַצָּבָא הַכְנֵס שָׁעוֹן נֶשֶׁק יִתֵּן הַצָּבָא הַכְנֵס אֶת מִסְפַּר הַזֶּהוּת שֶׁלְּךָ מִסְפָּר אִישִׁי עַל דִּסְקִית יִתֵּן הַצָּבָא הַכְנֵס יוֹם. שָׁנָה. שְׁעַת לֵדָתְךָ תְּעוּדוֹת אֲחֵרוֹת יִתֵּן הַצָּבָא שַׁנֵּן; בְּתַאֲרִיךְ אֶחָד בְּיָנוּאָר 1996 בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אִמָּא סָפְרָה לַצָּבָא: אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ אַרְבַּע חָמֵשׁ שֵׁשׁ שֶׁבַע שְׁמוֹנֶה תֵּשַׁע עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת. וְאָמְרָה: "שָׁלֵם. כֵּן שָׁלֵם. קַח צָבָא". ציפורה בראבי - כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו/ ציפורה בראבי (על-פי הרב קרליבך) כָּל יֶלֶד צָרִיךְ מְבֻגָּר אֶחָד לְפָחוֹת שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ כָּל מְבֻגָּר צָרִיךְ מְבֻגָּר אֶחָד לְפָחוֹת שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ כָּל אֶחָד צָרִיךְ מִישֶׁהוּ בְּצַד הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ שנים רבות המתנתי עד שהגיעו בנותיי והקסם אינו מפסיק להפתיע: הבנות שלי / ציפורה בראבי © לִפְעָמִים אֲנִי רַק רוֹצָה לָשֶׁבֶת עִם הַבָּנוֹת שֶׁלִּי וְלַחֲלֹם הֵן רוֹצוֹת דְּבָרִים אֲחֵרִים. אוּלַי מַמְתָּק, אוּלַי מִשְׂחָק, וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת וּמַבִּיטָה בָּהֶן הֵן לֹא יוֹדְעוֹת כַּמָּה...