התקדמות אִטית
לכאורה, דעכה תנופת המתקפה הרוסית, והאוקראינים והתקשורת במערב מייחסים זאת לבעיות לוגיסטיקה ומוראל בארמיות הרוסיות ולהתנגדות העזה של האוקראינים. אין ספק, ההתנגדות העממית האוקראינית מפתיעה, אך לדעתי, הבעיות הנזכרות הנן חלק מדיסאינפורמציה, ובינתיים אין לסמוך על הדיווחים. לרוסים יש מטרה - לכבוש את קייב, בירת אוקראינה, כדי לבסס את ניצחונם. במקביל, יש להם מטרה קרקעית - לחבר את חצי-האי קרים לרפובליקות הבדלניות דונייצק ולוהנסק (שמצדן מרחיבות את תחומיהן בעידודם) ממזרח לו ולאודסה ממערב לו. כך, יהפוך ים אזוב לים רוסי.
הרוסים עברו לשלב הבא של תוכניתם - התגברות על ההתנגדות בקייב ובחארקוב, בשיטה הרוסית. כלומר, הרבה אש כבדה כהכנה למתקפה, ואחריה פריצה של החי"ר - רגלי וממוכן - לערים בסיוע טנקים. התוצאה הבלתי-נמנעת הנה עיי חרבות ואלפי הרוגים אזרחיים. אולי בגלל זה דחו את השלב הזה במתקפתם. הלחימה בשטח בנוי אכזרית, ורק הנחוש מנצח בה. המגינים יותקפו מכל הכיוונים וגם מן האוויר. השליטה במגינים בלתי-אפשרית כשכוח עדיף בהרבה עולה עליהם. מה עוד, שלרוסים יש יכולת סייבר מדהימה, המשולבת גם בתוכניותיהם הטקטיות.
עוד באפגניסטן ובקרב על גרוזני, בירת צ'צ'ניה, הפעילו הרוסים את כל עוצמת הארטילריה שלהם בטרם עלו על יעדיהם. אחד הכלים האימתניים ביותר בארסנל הרוסי כיום הוא בוראטינו TOS-1 - רב-משגר 30 קנים 220 מ"מ, המותקן על תובת טנק T-72. הוא יורה מטחי טילים, החמושים בתערובת גזים, המתפוצצת מעל למטרה - נשק תֶרמוֹ-בּארי, בסלנג הצבאי - ושורפת אותה. מטח טילים כזה משמיד אנשים, בניינים, רכב, ציוד ומִתקנים, הנמצאים בתחומי ההתפוצצות, לרוב במטח מרובה טילים. האם הציבו הרוסים ללחימה בערי אוקראינה יחידות צ'צ'ניות וכוח-משלוח בלארוסי בנוסף לתגבור כוחותיהם? אם עשו זאת - כוונתם ברורה: השמדה מוחלטת של היריב.
חברת ואגנר (כוח ואגנר - גְרוּפָּה וַגְנֶרָה, ברוסית), הנה חברה פרטית רוסית, הפועלת מאז העשור הקודם, כנראה, בהשראת הקרמלין, ומפעילה כוחות מיוחדים פרטיים (!!) באזורי מתיחות ברחבי העולם. בעולם קובלים על התנהגותם הרצחנית של אנשי ואגנר, שכוללת רצח ואונס. האוליגרך יבגני פריגוז'ין - מנהל-בעל החברה, שהוא טייקון הסעדה רוסי, ובבעלותו כמה חברות, שהוגשו נגדן (ונגדו, אישית) כתבי אישום אמריקניים בגין התערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 (שכידוע, התבררה כטענה בדויה ותפורה), הנו ידיד קרוב של פוטין. כעת מדווחים על נוכחות אנשיה באוקראינה, כפי שעשו בתחילת משבר אוקראינה בעשור הקודם.
החלטה קשה
לאוקראינה אין שום סיכוי לעמוד לבדה בעימות צבאי חם מול רוסיה. היא יכולה רק להשהות את הרוסים עד שייצא עשן לבן מהשיחות להפסקת-אש, או עד שארצות-הברית תזיז את כוחותיה. להתערבות חיילים אמריקניים במערכה באוקראינה אין, לדעתי, שום סיכוי סביר. ממשל ביידן נרתע, כמו קודמיו (לפחות, עד ממשלי האב והבן בוש) מהפעלת עוצבות אמריקניות בקרב. זה החל בתסמונת ויטנאם, נמשך בעירק, והסתיים בבושה גדולה באפגניסטן. כזכור, כעת שוררת בוושינגטון אווירה דפיטיסטית-בדלנית, שמלווה בהגיגים מטורפים של הפרוגרסיווים, שכוונתם להרוס את החוקה האמריקנית.
כמפקד העליון של הכוחות המזוינים האמריקניים (CiC), לא יעז הנשיא ביידן להפעיל חיילים אמריקניים על הקרקע מול עוצבות רוסיות. הממשל האמריקני, ובעיקר, של אובמה ושל ביידן - משדר רפיסות וחוסר רצון להפעיל את המחויבויות האמריקניות בעולם. הוא יסתפק במשלוח כמה אלפי חיילים, בעיקר, לוחמי נ"מ, מזל"טים וכוחות מיוחדים לזירות ייצוגיות, תוך חשש נוראי פן יחזירו למולדת ארונות של חיילים, שנפלו בקרב לא על אדמת מולדתם, וי̤ראו בטלוויזיה שבויים אמריקניים מושפלים.
לפיכך, צריכה ההתנגדות העממית האוקראינית לעכב את הרוסים ככל האפשר ובכל מחיר נורא - כמו שפעל צבא פולין מול פלישת הוורמאכט הנאצי, מתוך ציפיית-שווא להגנת בריטניה וברית-המועצות עליה מול התוקפן הנאצי. בנוסף, צריך הנשיא זלנסקי להחליט כעת, כמו קברניט ספינה שנפגעה, על מה לוותר, ולרכז את כל כוחותיו באזורים מסוימים. הצבא האוקראיני, גם אם הוכשר ואומן היטב, אינו יריב שקול לצבא הרוסי.
הרבה מנהיגים עמדו בפני החלטה קשה זו, והצילו את ארצם. נזכיר את הוויכוח בין
דוד בן-גוריון לבין זאב ז'בוטינסקי על הגנת הגליל בשנת 1920. הצעת ז'בוטינסקי לקצר קווים על-ידי פינוי יישובים נידחים ובודדים (וביניהם תל-חי) נדחתה. הצעתוא התקבלה במלחמת הקוממיות, כשהוחלט לפנות את בית-הערבה, את נווה יעקב ואת עטרות.
אותה הדילמה עמדה בפני אלופי צה"ל כשחשבו במלחמת ההתשה על תפקיד המעוזים במלחמה הבאה. אריק שרון, כאלוף פיקוד הדרום, החליט לפנותם עם פרוץ מלחמה בניגוד לעמדת המטכ"ל. שמואל גונן-גורודיש, שהחליפו, ביטל את הוראתו, ומנע את חילוץ לוחמיהם בטרם נכבשו המעוזים (פרט ל"בודפשט") במלחמת יום הכיפורים.
רק מנהיגים מסדר-גודל ענק כשירים להחליט בעניין הזה - כמו רופאים במיון (Triage) בתחנת איסוף (תאג"ד) בקרב. האם יוכל זלנסקי להחליט על כך?!
