1. מבזק היסטורי חשוב על דמות די רלוונטית גם היום. אחד, יוסף סטלין. בואו ניסע קצת בזמן. מוכנים? זזנו. חמישה במארס 1953. בדיוק היום לפני 69 שנה. השעה 21:45 בערב. בדאצ'ה של מנהיג ברה"מ יוסף סטלין ב"קונצבו", מערבית למוסקבה, שוכב סטלין על ערש דוויי. אפילו במצבו האנוש מהלכים סביבו בכירי המפלגה על קצות האצבעות, כמו חוששים שיזנק עליהם פתאום.
2. ארבעה ימים קודם לכן, ב 1 במארס בשעה שש וחצי בבוקר, חטף סטלין שבץ מוחי. עוזרו האישי סייע לו לשכב על הספה בחדר הגדול, אך לא הרבה מעבר לזה. הודיעו לבריה, ראש המשטרה החשאית, והוא כמובן ציווה על דממה מוחלטת.
3. חלפו כמעט 12 שעות מאז האירוע המוחי, וסטלין עדיין שכב על הספה, ספוג בשתן של עצמו, אומלל, וללא שקיבל שום טיפול רפואי משמעותי שיכול היה לסייע לו. משהגיעו הבכירים, סמוך ל 4 בבוקר ב 2 במארס ירה בריה לעבר העוזרים: "מה אתם מתכוונים לעשות... להתחיל בפניקה?? ברור לגמרי שהבוס ישן שנת ישרים. קדימה, מלניקוב - הולכים".
4. במעשה הזה, או בעצם באי-המעשה, טמונה הראייה לכאורה כי שועי השלטון נטשו את סטלין במתכוון ללא טיפול רפואי על-מנת לגרום למותו, ובאותו הזמן ממש חילקו ביניהם את השלטון, כמו עדת זאבים הנאבקת על שללה הטרוף. הם עיכבו את הגעת הרופא עד הבוקר - זמן יקר לכל הדעות במקרה של שבץ.
5. גירסה אחרת טוענת שבריה החדיר ליין של סטלין תרופה מדללת דם שנטילתה ברציפות עלולה לגרום לשבץ, אך אין אימות לכך. בכל מקרה, מצבו של סטלין הלך והדרדר. הרופאים שטיפלו בו בבוקר ה 2 במארס רעדו מפחד, תרתי-משמע, גם מסטלין השרוע לפניהם אך גם מבריה, שעמד בסמוך.
6. מרוב רעד לא הצליחו אפילו להוריד את חולצתו ולגזור את בגדיו כמתחייב. הסתבר שהוא לקה באירוע מוחי חמור, וסבל מדימום במוח, מהאונה השמאלית. סביבו חשו כולם פחד אדיר, מעורב בניצוץ של תקווה למשהו חדש. סטלין הכל יכול, הנפיל ההיסטורי, והכס הקדוש של אמונתם הבינלאומית - גסס לפניהם.
7. שבר כלי, מתבוסס בשתן של עצמו. אותו סטלין שבתקופת שלטונו נהרגו כ-20 מיליון. נעקרו 28 מיליון, 18 מיליון אולצו לעבוד בפרך בגולאגים. ולמרות הכל, למרות הטבח האדיר ממדים הזה - הם דבקו בו. אולי מחשש ופחד נורא. סטלין עוד התעורר פעם או פעמיים, אפילו מילמל, אך בבוקר החמישה במארס חלה הרעה דרמטית.
8. הוא החוויר, הדופק היה מהיר וחלש, חלק גופו הימני התעוות. בצהריים הקיא דם. ברייה כבר לא חשש. מעל מיטתו של סטלין, בעודו גוסס, הכריז בקול: "הנוכל הזה!! טינופת!! תודה לאל שנפטרנו ממנו הוא לא ניצח במלחמה!! אנחנו ניצחנו בה. היינו מונעים אותה"!!.
9. קרוב לתשע וחצי בערב אזל הצבע מפניו של סטלין. הוא גנח, מחפש אוויר אך למעשה נחנק למוות. שניות לפני שנפרד מהעולם, פקח את עיניו - מבטו היה איום, מטורף וכועס, מלא אימה. הוא הרים את ידו השמאלית כמו מנסה להצביע על משהו - ונפח את נשמתו. מותו גרם זעזוע אדיר בעולם הקומוניסטי כולו.
10. התייפחו שם באמת ובתמים. "שמש העמים", כינו אותו. "מנהיגם הגאוני והאהוב של עמלי העולם כולו". יעברו עוד כמעט שלוש שנים שלמות עד נאום חורשצ'וב וגילוייו על מעשיו של הרודן האכזר. יוסף סטלין - לגלגני, סרקסטי, פוליטיקאי עילאי, אגואיסט משיחי ורוצח המונים חסר מעצורים: הסוף.
11. בשנים האחרונות, לצד דיונים ערים וסוערים על מורשתו של סטלין וחומרת פשעיו, צץ ברוסיה גם פן של געגוע נוסטלגי לתקופתו, הזוי ככל שזה יישמע בהתחשב באימה שאיפיינה את התקופה ההיא. הנוסטלגיה מאפיינת אומנם בעיקר את הדור המבוגר, וגם היום, ממש היום, נוכל למצוא אותם מפגינים בכיכר האדומה לזכרו, עם כרזותיו ותמונותיו, מניחים זרי פרחים על קברו סמוך לחומות הקרמלין.
12. פגשתי אותם בעצמי במוסקבה בכל חמישה במארס כשבאתי לסקר ולראיין אותם. סקרי דעת קהל שנעשו בשנים האחרונות מראים סוג של געגוע לתקופתו של סטלין. גם היום, 69 שנים לאחר מותו, יגיעו למרבה התדהמה "מוקירי זכרו" לקברו הצמוד לחומות הקרמלין, ויניחו ים של זרים אדומים.
13. האירועים של החודש האחרון, המלחמה הנוראה של רוסיה נגד אוקראינה, הדיכוי הפנימי המתגבר לשיאים חדשים ברוסיה פנימה, הסתגרותה ובידודה - כל אלה מעידים כי רוסיה חזרה אחורה כמעט 40 שנה. עדיין לא לתקופת סטלין כמובן, אבל בכיוון.
