לא רק לאקדמיה יש תפקיד חשוב בהקניית הידע וההשכלה. גם דור המבוגרים המשכילים, בעלי המקצוע המעולים בתחומם, מחויבים בציווי אנושי אוניברסלי - להעביר לדורות הבאים אחריהם את מלוא הידע האנושי והמקצועי (ואין זה משנה אם הכוונה לבעלי מקצועות חופשיים, לאנשי אקדמיה, לאומנים מומחים בתחומם, למוסיקאים, לבעלי מקצועות טכניים וכדומה).
בנג'מין פרנקלין, המדינאי, המדען והסופר האמריקני, אמר: "השקעה בידע תמיד משלמת את הריבית הגבוהה ביותר". ואילו הפילוסוף היווני אפיקטטוס אמר: "אל לנו להטות אוזן לרבים, האומרים כי רק בני החורין ראויים ללמוד דעת, אלא מוטב לנו להאמין לפילוסופים האומרים כי רק מי שלמד דעת, בן-חורין הוא".
המחקר האנושי כולו בנוי מרבדים. כל מחקר בנוי על זה שקדם לו והוא מוסיף עליו נדבכים נוספים. כל הידע הטכנולוגי האנושי תלוי בכך שהוא יעבור הלאה, לדורות הבאים. ידע זה אינו מהווה, בשום אופן, נכס אישי של אדם זה או אחר. יתרה מזאת. אני סבורה שכל אדם המחזיק בידע מקצועי, חל עליו ציווי מוסרי להעבירו הלאה. אין זה משנה אם האדם העומד לפניו הוא תלמידו מבחינה רשמית או לא. אדרבה, עליו לנצל כל הזדמנות ולהשפיע מידיעותיו על עמיתים למחקר.
"אנוכיות אקדמית" משמעה הסתגרות בעולם השן האקדמי. אנשי אקדמיה אשר אינם מנצלים את מלוא הידע שצברו כדי להפוך את החברה למקום טוב יותר, חוטאים לתפקידם. על החוקרים ומחזיקי הידע להפוך את הידע לנחלת הכלל ולנחלת החברה על-מנת להפוך אותה לחברה סובלנית ונאורה יותר. אין שום ערך בכמות הספרים על המדפים בספרייה אם המידע לא ינוצל כדי להפוך את החברה האנושית לטובה יותר, צודקת יותר ומוסרית יותר.
נסיים בדבריו של ליאונרדו דה וינצ'י, מגדולי אמני הרנסנס:
"קניית כל ידע, יהיה אשר יהיה טיבו, הינה תמיד דבר מועיל עבור השכל, משום שידע זה עשוי לסלק דברים חסרי תועלת ולשמור את הטוב. כי אי-אפשר לאהוב או לשנוא דבר מה מבלי לדעת אותו קודם".