הזהרנו חזור ושנה שישראל צריכה להתכונן לקליטת גלי עליה גדולים, רק שאפילו לא שערנו שזה יקרה כל כך מוקדם, וירית הפתיחה תהיה יהדות אוקראינה. האם מישהו הכין תוכניות מגירה, או האם אנחנו מאלתרים כמו תמיד? ומה יהיה אם יפול עלינו תיק נוסף, מעבר לתשומת הלב הממוקדת ביהודי אוקראינה? האם נעמוד בכל המשימות? האם נצליח, במקום שכשלון לא ייתכן, שכן הוא יהיה דראון לדורות?
יבוא יום ובו כל הסיפור של אוקראינה יסתיים. אולי המדינה תיפול בידי הרוסים, הלוחמה תמשיך באזורים הבנויים (קרי בערים הראשיות), אך העולם יאבד את הענין ויעבור הלאה, למשהו מרתק יותר. אולי הכל ידרדר למלחמת עולם שלישית, ואולי תשומת הלב תוסט לזירה אחרת, לדוגמה לסין וטייוואן, או למלחמת ישראל-אירן.
אולי באמת ישראל תתקוף את אירן, והמזרח התיכון כולו יעלה בלהבות. ארה"ב עומדת להסיר את כל האיסורים וכל החרמות וכל העיצומים ולהכנע, בדיוק ברגע שאירן פורצת את סף היותה מעצמה גרעינית. תחת תרחיש זה, ישראל בפעם הראשונה מזה יובל שנים תהיה תחת איום קיומי רב-חזיתי בו זמנית, וצריך יהיה להחליט החלטות הרות גורל, ובהן שיטוח עזה (העילית והתחתית גם יחד) כמו גם את לבנון וסוריה.
קול תופים רועמים, בהתחלה מרחוק, והם מתקרבים, והרעש מחריש אוזניים. זהו בדיוק התסריט שאנחנו חווים עכשיו: אימא רוסיה (או הדוב הרוסי) מול אוקראינה דלת האמצעים אך מלאת הנחישות והתעוזה. כך בדיוק הצורר הישראלי מול הנער דוד-יפה-התואר הפלשתיני עם הקלע בידו.
העולם יחרים אותנו. לא נוכל להשתתף באורוויזיון, בתחרויות כדורגל בינלאומיות או באולימפידה. חברות ישראליות תוסרנה מהבורסות ברחבי העולם. השקל יפול. בעולם יחרימו את הבמבה הישראלית ואת היינות שלנו, כמו גם את מוצרי אהבה של ים המלח וכל דבר אחר שגדל או מיוצר בארץ. חברות תעופה תפסקנה לטוס לארץ. האקרים יתקפו אותנו מסביב לשעון ובנקים ברחבי העולם יחרימו פקדונות של ישראלים (וכאלו יש במילארדי דולרים רבים).
ניחא, האם זה ידגדג אותנו? אנחנו הלא רגילים לכל אלו כדבר שבשגרה (כך גם בדיוק רוסיה, שבידוד לא מפחיד אותה, שכן זכר ימי ברית המועצות הוא לתפארת ולא לדראון עולם עבור הרוסים).
התסריט מקביל בצורה מדהימה. ישראל = רוסיה. הפלשתינים עזי הרוח והנחושים ברוחם = נשיא אוקראינה וולודימיר זלינסקי היהודי (טפו, טפו, חייבים לרוץ להתקלח, איזה זיהום - רק השם "יהודי!") והאוקריאנים. אם נרד לפרטים, נראה את המקביליות ביתר פרוטרוט. תעמולה נגדית, ההופכת את המציאות על פניה, היא מוצר מוכר מאוד לישראלים, הפלשתינים אשפים בכך. הנה מספר דוגמאות:
א) "פגעתם באנדרטה של בבי יאר" - מאגר מים בעזה התמוטט וגרם למוות, מתברר שלא ישראל הייתה אשמה כי אם הפלשתינים שגנבו חלק מכספי התרומות ובנו מאגר לא בטוח.
ב) "הרגתם ילדים ותנוקות" - ישראל נכנסה לעזה, תוך פחות משעתיים הועלו לרשתות החברתיות תמונות התינוקות שישראל רצחה. רק שאלו היו תמונות, כך הוכח שעות אחר כך, אחרי שהנזק הבלתי הפיך כבר נגרם - שנלקחו מסוריה או של תינוקות שהוצאו מקברים.
ג) "השתמשתם באוכלוסייה כמגן אנושי" - המגן האנושי היחיד בעזה הוא של האוכלוסייה האזרחית, כך גם בלבנון, בעוד מאגרי הנשק והמפקדות נמצאים מתחת לבית חולים, גני ילדים ומסגדים או בתוך בנייני מגורים רבי קומות.
ד) "פשעים נגד האנושות" - הפשעים נגד האנושות כפולים: הן של הפלשתינים נגד האוכלוסייה שלהם כשהם משגרים את טיליהם מאזורי אוכלוסייה והן נגד ישראל כשהם טווחים בגני ילדים, בתי ספר ואזורי מגורים שם אין חיילים.
הכעס נגד ישראל יהיה חזק פי כמה וכמה מזה נגד רוסיה. עם רוסים הלא כולנו יודעים שלא מתעסקים (לכן הכל הסתבך באוקראינה), אך עם ישראל נוהגים לפי אמות מידה אחרות. יתרה מכך, לישראל מגיע שיענישו אותה, וכל כמה שהעונש חמור, הוא לא מספק. שנים שהם (הישראלים) מתנהגים כמו הנאצים, הגיע הזמן להענישם אחת ולתמיד - ללמדם שכך אי-אפשר להתעלל באומה מאומות העולם! כמה מסכנים הפלשתינים - יש לשחרר את פלשתין מהנהר ועד הים!
בדיוק כמו לפני מאה שנים, כך גם היום - היהודים הם השטן. היהודים אינם בני אנוש ומתנהגים בצורה שאינה אנושית כלפי האחר. ליהודים אין זכות קיום, כי הם גונבים, משתלטים על עסקים, כלכלה, פוליטיקה ומשפט, מרמים ועושקים. בעגה מקצועית קוראים לכך "שלוש אותיות הדלת: דמוניזציה, דה-הומניזציה, דהלגיטימציה", שהן אבני היסוד של תנועת החרם הבינלאומית.
בין מלחמת העולם הראשונה לשניה, העולם היה זקוק לשעיר לעזאזל. כך גם בימינו, מאה שנים אחר כך. כל הכעס המצטבר נגד רוסיה צריך למצוא מפלט, כמו לבה מהר געש. רוסיה לא יכולה להיות המטרה: היא חזקה מדי. אך ישראל? ישראל היא המכשפה שכה קל לתפוס ולהעלות לאש על מוקד. והעולם? הוא יעמוד מסביב והריר יזל מפיו. העולם יעמוד מהופנט וידרוש עוד ועוד: כל צווחה, ריח השער החרוך, ריח הגוף הנשרף, העינויים - תאווה לחיך! מה שקורה עכשיו הוא חזרה כללית, והצגת הבכורה, זו שבה אנחנו נככב, בוא תבוא, בהקדם ממש.
