מאיר לנסקי היה דמות אניגמטית בהיסטוריה האמריקנית-יהודית. לישראלים וליהודים ההתייחסות לדמות זו מורכבת. מצד אחד גנגסטר, רוצח, מאפיונר, מצד שני גאון מתמטי, מוכשר בפיננסים, אדם שלא נכנע לסביבתו האלימה ועמד על שלו, בניגוד לדמות המקובלת על היהודי הכנוע והמושפל. מי אתה, מאיר לנסקי?
סרט חדש של הבמאי איתן רוקאווי חושף דמות זו. הבמאי הוא בנה של סוכנת הדוגמנות הישראלית בטי רוקאווי ואביו הוא ההיסטוריון והסופר רוברט רוקאוויי שעסק בתופעת הגנגסטרים היהודים האמריקניים, זכה לראיין את לנסקי לפני מותו וכתב עליו.
לנסקי נולד בשנת 1902 בעיירה גרודנו (אז, שטח האימפריה הרוסית והיום בשטח בלארוס) להורים ממוצא פולני. בילדותו היגרו הוריו לאמריקה והתיישבו בלואר איסט סייד של מנהטן. סיפור המסגרת הוא הזמנת סופר מובטל לכתוב את האוטוביוגרפיה של לנסקי - על-ידי לנסקי עצמו. כך, המעברים בפלאשבק לעבר מוסברים היטב על-ידי לנסקי. בניגוד לסרטו של הבמאי הגאוני סרג'יו לאונה "היו זמנים באמריקה" שעסק גם הוא בלנסקי ובמאפיה היהודית, סרט ארוך של כארבע שעות שזכה לעריכות וקיצורים שונים, כך שלעיתים המעברים בזמנים בלתי מוסברים, כאן ההיגיון ברור.
וזו לא המחמאה היחידה לסרט: התסריט שנכתב על-ידי הבמאי עצמו - מוצלח. הדיאלוגים שנונים ורצופים אמרות שפר על החיים עצמם בתיבול של הומור. אגב, בסרטים צרפתים רבים יש מומחה (נוסף לתסריטאי) שכותב את הדיאלוגים. גם הצילומים ובניית האווירה והאתרים בתקופת המשבר הכלכלי בארה"ב, הקזינו, ההימורים - מרשימים.
קאסט מן הידוע הוא שקאסט טוב הוא ערובה להצלחת הסרט. כאן, את לנסקי המזדקן מגלם השחקן המהולל הרווי קייטל. הישג גדול להפקה, שכן קייטל מסרב להופיע בסרטים לאחרונה. אבל לא הוא המעיר את העלילה כאן, אלא צוות השחקנים המגלמים את הגנגסטרים בימי המאפיה. גם השחקן המגלם את הסופר הוא דמות שולית שהיה מיותר להתרכז בה. לנסקי הצעיר (ג'ון מגארו), הוא דמות אמינה ומרגשת וכן גם חברו בן "באגסי" (דייוויד קייד), הבריון יפה התואר.
מילת המפתח - נאמנות הבמאי תסריטאי מנסה להעביר את שני הצדדים של לנסקי, הגנגסטר ובעל המצפון, אך אין ספק שהצד החיובי גובר כאן על השלילי. לנסקי מבהיר כי הוא היה המוח מאחרי המפעל אך הוא עצמו לעולם לא הרג איש. לנסקי שומר אמונים לחבריו. הוא מצליח לשחרר את חברו מהכלא, אומנם גם מתוך רצון לעזור לממסד האמריקני, אך בעיקר מתוך "חסד נעורים". הוא יודע כי חברו בן, המכונה "באגסי", שהיה יד ימינו במאפיה היהודית ושיחק את הבריון בעוד לנסקי היה איש השכל, מאבד את השליטה על עסקי ההימורים בקליפורניה, אך הוא מלמד עליו זכות לפני אדוני המאפיה. במשפט הציבורי שערכו לו נקבע מותו של באגסי, לצערו של לנסקי.
נאמנות לארה"ב מפגין לנסקי כאשר הוא נענה לבקשת ה-FBI למצוא את המרגלים הנאצים בתוך איגוד אנשי החופים. המרגלים נתפסים ונקטלים.
לנסקי מעולם לא הסתיר את יהדותו. גם המאפיה האמריקנית לא הבדילה בין מוצא יהודי, איטלקי או אירי. את נאמנות למולדתו הרוחנית, ישראל, מגלה לנסקי כאשר הוא תורם ממון רב למדינת ישראל לקניית נשק, לאור בקשתה של גולדה מאיר. אך פעולה זו לא עומדת לזכותו כאשר לנסקי מבקש מקלט מדיני בישראל לאחר שהואשם בהעלמת מס בארה"ב. כידוע, באשמה זו נתפס, הואשם ונאסר אל קפונה, ולכן הייתה הצדקה לבריחתו של לנסקי ובקשתו להסדר עם ממשלת ישראל. הסגרתו לארה"ב על-ידי ממשלת ישראל נחשבה בעיניו בגידה באמון של היהודי במולדתו הרוחנית. למזלו, לא הצליח ה-FBI האמריקני להאשים את לנסקי והוא חזר לארה"ב והמשיך לחיות שם. הוא נפטר בפלורידה בשנת 1983 בגיל 80.
לנסקי היה אחד הדמויות שתרמו לפריחתה של לאס-וגאס שצמחה כעיר הימורים באמצע המדבר. הוא השאיר את חותמו גם על מיאמי ועל הוואנה, קובה, ועסקי ההימורים עליהם שלט בימי בטיסטה בשנות ה-40', עד עלייתו של קאסטרו לשלטון. מאפיונר או איש נאמן לעקרונותיו - הסרט על לנסקי מרתק וכדאי מאוד לראותו.