אזרחי ישראל המחזיקים בעמדות השפעה ועיצוב דעת הקהל פועלים ללא לאות להפוך את מדינת ישראל למדינה שונאת זרים, הדוחה ומגרשת פליטים. למען האמת והדיוק המלאכה לא כל כך קשה. התמונות הקשות מאוד מנתב"ג הן מבישות בכל קנה מידה אנושי, ההצהרות האנטי מוסריות בעליל גם הן צורמות לאוזניים יהודיות, הפיצולים בתוככי ההנהגה מבליטים את הבלבול וחוסר ההיערכות מבעוד מועד לקראת הגעת יהודים ופליטים שאינם יהודים. שרה אחת תובעת לפתוח את שערי המדינה לכל מי שמבקש להגיע לישראל כפליט מהמלחמה הנוראה באוקראינה, שרה שנייה דורשת ליצור מכסה למספר פליטים אוקראינים, שר רביעי תוקף את השרה השנייה והשר השלישי בכלל מטייל לו אי-שם בשליחות שאין איש יודע פישרה על רחבי הגלובוס. ההתלבטות באופן פתיחת שערי המדינה לפליטים אוקראינים היא התלבטות אמיתית, יש מי שגייסו אליה את ההתנהגות הרצחנית של מי מהאוקראינים בימי הסופה והסער, יש מי שגייסו לצד שר ההיסטוריה גם את החלום להפוך את מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, למדינת כל אזרחיה, יש מי שסבורים כי די לנו בפליטים מטעם עצמם ומטעם ממומני קרנות בינלאומיות המאיימות ופועלות לקעקע את הזהות היהודית של מדינת היהודים היחידה. בכל אחת מההשגות והטענות יש קורטוב של אמת מסוימת מאוד. יש גרעין של צדק, אך השיח הנוכחי הוא שיח אנטי מוסרי, אנטי חמלתי כמו נדמו כי ננעלו שער הרחמים ושער החמלה. העם היהודי אינו נזקק להיסטוריה הלא כל כך רחוקה כדי לדעת כי ייעודו הוא בתיקון עולם, עוד בעומדו לרגלי ההר העשן, עוד טרם שקיבל את לוחות הברית, ידע העם המתגבש אחרי נדודי המדבר כי לא תעמוד על דם רעיך הוא ציווי, לא המלצה. ברור לכל כי יש להאיר פנים לפליטים בעת הזאת, לחבקם, לאסוף אותם, לדאוג לרווחתם, לביטחונם, לדאוג לכל מחסורם מתוך צו מוסרי, מתוך אמונה כי כך ראוי להתנהג בחברת בני האדם. מדינת ישראל חייבת להתעשת ולטפל בסוגיית הפליטים מתוך אהבת אדם וכבוד, תוך שמירה ברורה וחד-משמעית על האינטרסים הלאומיים שלה. פליטים המגיעים לארץ ישראל מתוך בחירה חייבים לזכות ביחס מכבד ולקבל עליהם את ההסדרים הממשלתיים כמו משך תקופת שהותם במדינה, הענקת אפשרות לעבוד בתקופת שהותם כחוק בישראל, ביטוח רפואי, סיוע ככל הניתן בכל הנדרש. פחות פטפטת ולהג, פחות הצהרות חלולות, יותר מעשים. אסור שהתמונות המחפירות, המבישות של פליטים מושפלים ואומללים בשער הכניסה של מדינת ישראל תיראה שוב, לא בגלל יחסי ציבור ומה יאמרו עלינו בעולם, אלא, כי זוהי אמונתנו, אלו ערכינו, זוהי דרכנו, דרכו של העם היהודי. הפליטים ראויים וזקוקים לחיבוק, עם ישראל, על כל גווניו התגייס למענם, להיסטוריה דרכים משלה, לחיים דרכים משלהם, כי בצלם אלוקים נבראנו, הלא מעשיי ידיו טובעים במלחמה הנוכל להתעלם?