|
במיוחד הקפידו החסידים "עשה אותו יום משתה ושמחה", כמצווה במגילת אסתר. כשם שהם עשו כל דבר בהתלהבות, כך גם בפורים, שאותו חגגו בשמחה ובששון. היו שעשו זאת מפני שכך נהגה התנועה החסידית מאז הבעש"ט, אף שמטבעם לא היו טיפוסים עליזים, כמו אבי. והיו שהדבר בא להם בטבעיות. כזה היה שלמה ז׳ליכובסקי. שלמה היה ידיד נעורים של אבי, אף הוא מפאביאניצה. אביו, ר' משה גדליה, היה ממקורבי האדמו"ר מגור וידידו של סבי שלמה גלזר.
משה גדליה הוגדר כמפוח של להט חסידי. שלמה שנשא אישה מקומית, בא לבקר אצל אבי לעתים קרובות והוא התחבב מאוד על כולנו. הוא היה יפה תואר. שערו היה בלונדי מקורזל, זקנו מטופח, עיניים כחולות ניבטו מאחורי משקפי המסגרת המוזהבים שלו, מצחו גבוה ואפו סולד. בקיצור, חזות של אציל פולני. ושלמה ז׳ליכובסקי היה אדם עליז ומשעשע, מה שלא הפריע לו להיות למדן חריף ששמו יצא לפניו. ואם לא די בכל אלה, שלמה ז׳ליכובסקי היטיב גם לשיר. כאשר הוא נתן קולו בשיר נעצרו הנשים בבית ובחוץ פעורות פה, וכאשר בפורים עשה פרודיה על קטעי אופרה, אמרו הבריות שאלמלא הזקן, יכול היה למלא את מקומו של יוזף שמידט ולשיר בלה-סקאלה. שלמה ז׳ליכובסקי היה אדם מצודד נפש, חבר טוב, תלמיד חכם ואוהב בריות, ובעיקר ילדים, ואנו החזרנו לו אהבה. באותו פורים מסוים התברכנו ששלמה ביקר אצלנו בבית והשמחה הייתה שלמה. לימים, אירוע שקשור בו ובעקיפין גם בפורים הביא עלינו יגון כבד.
אך באותם ימים שלפני המלחמה שאבנו רק שמחה וששון מפורים. ואם לא די היה בתחפושות ובשעשועי פורים הרי היה גם משלוח מנות. בדרך כלל הייתה זו קערה מקושטת, עמוסה משקאות ומטעמים. בימים עברו הוטלה מלאכת המשלוח על "שלחמוניס טרייגר" (סבל למשלוח מנות), שהרוויח את לחמו לכמה חודשים משירות זה והיה רוצה, כמונו הילדים, שפורים יחול ברוב ימות השנה. בימיי הוטלה המשימה על הילדים שרצו לכל המכרים והמודעים ברחבי העיירה. הכיכר המתה מתנועת שליחי המנות שעברו אחד על פני השני, וחיככו אחד את גופו של השני, כדי לראות מה יש בצלחת. ליתר ביטחון כיבדו איש את רעהו בטעימה, ולא אחת מרוב הטיית הצלחת לשם חשיפת תכולתה, נפלו המעדנים והתפזרו על הכביש. אחי הקטן שמואל לא התכבד בשליחות זאת לאחר כמה מקרים שבהם החליף צלחות עם נערים אחרים. הדבר נודע כרגיל לסבתי שמצאה דרכים לבדוק כיצד התקבלה המנה שהיא שלחה. כאשר הגברת בבית המקבל שיבחה פרט מסוים בצלחת, נהיר היה לסבתי, שמוצר זה לא היה כלול במשלוח. מכל מקום, שמוליק, שהיה תמיד על הכוונת, הודח ממשרת השליחות.
היהודים התחפשו, השליחים יצאו בהולים והגויים התבוננו מן הצד על התופעה הזאת שחזרה מדי שנה. הם ודאי חשבו לעצמם שלפחות פעם בשנה היהודים מתנהגים כאנשים נורמאליים, שותים, נוהגים בגילופין, צוחקים ונותנים מתנות. כזה היה פורים, חג שבו השלכת את כל הנטל, שבו שברת מסגרת, שבו בעטת במוסכמות, ונתת דרור למאוויים סמויים וכל עוד זה נחשב למצווה. אהבנו מצוות כאלה, כשם שאהבנו את המאכלים שנלוו לחגים. אהבנו את פורים אהבה רבה, ואף שנפרדנו ממנו בצער, ידוע ידענו כי אנו עומדים בפתחו של עידן חדש ויפה. חג הפסח, חג החרות, חג האביב.
|