זו (לא רק) הכלכלה טמבל. כמו כל העולם, נתמודד עם האתגרים שיצרה הקורונה ומחריף המשבר הנוכחי. אינפלציה (7.9% בארה"ב כבר היום) וזינוק מחירים (אנרגיה ראש)... בעידן בו לא צמיחה כלכלית תהיה השיקול המרכזי, אלא ביטחון, צמצום תלות בשרשראות אספקה והסתמכות עצמית על חשבון יעילות.
הזדמנות נ(א)טו. ברית נאט"ו מעבה את הנוכחות הצבאית באגפה המזרחי המאוים, מזרימה כמויות של נשק לאוקראינה ומגדילה את תקציבי הביטחון (גרמניה לבדה הקצתה 110 מיליארד דולר להתעצמות). מדינות אירופה, שהזניחו במשך עשורים את בניין הכוח של צבאותיהן, יזדקקו לידע ולניסיון הצבאי של ישראל, ולמערכות הנשק שלה. עולם עתיר תקציבים יפתח בפני התעשיות הביטחוניות, באירופה ובעולם בכלל (מתבונן...). לישראל תשתית קשרים עם נאט"ו אותה היא תוכל למנף. אנו מוגדרים מדינה שותפה של הברית מ-94', יש לנו שגריר ונספח צבאי במטה נאט"ו בבריסל, הסכם שת"פ לוגיסטי לרכש, תרגילים משותפים ועוד.
איום הסנקציות. ה"נשק" הזה עלה מדרגה בשני ממדים. האחד, ברמת ממשלות: מדינות האיחוד האירופי והמערב בכלל הצליחו להתאחד במהירות כדי להפעיל סנקציות משתקות המאיימות להחריב את הכלכלה הרוסית. השני, ברמה הלא-מדינתית: חברות ענק (טכנולוגיה, אנרגיה, תעופה, מזון, תרבות ועוד ועוד), ארגונים אזרחיים וציבורים הפעילו חרם ונידוי חריפים נגד רוסיה. בעימות הבא של ישראל, "נשק" הסנקציות עלול להיות מופנה נגדה. הסיכון החמור יותר גלום בחרם הוולונטרי. לא ניתן לשלוט בו, והוא עלול להיות מכפיל כוח ל-BDS, אם לא נצליח להשיג עליונות מוסרית. מה שמוביל אותנו לאתגר ההסברה.
קייב זה כאן. ההקבלות בין הכיבוש הרוסי באוקראינה לסכסוך הישראלי-פלשתיני כבר נוכחות בשיח וברחבי הרשת. ארגוני ותומכי BDS ותועמלנים פלשתינים לא נותנים לעובדות ולהבדלים התהומיים בין המקרים לבלבל אותם...למשל, שישראל נסוגה מעזה ועדיין נתונה למתקפות טילים משטחה, בעוד שרוסיה פלשה לאוקראינה ללא כל פרובוקציה. ישראל חייבת להיחלץ כבר עכשיו למערכה הסברתית ולהילחם כדי לשרש את הנרטיב המעוות שמנסים חוגי הדה-לגיטימציה לקבע. באתר היהודי 'פורוורד' הבינו בדיוק את זה.
המלחמות החדשות. ישראל תידרש ללמוד את הכלים החדשים שהוטלו למערכה באוקראינה: התקפות סייבר ושימוש בהאקרים למטרות תעמולה, דיסאינפורמציה, שיבוש שירותים אזרחיים ויכולות צבאיות, שימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים לצורכי הפללה ולוחמה משפטית, הצפת שדה הקרב ביכולות נ"מ ונ"ט לפגיעה מנגד בכוחות עדיפים, שימוש במודיעין ובחשיפתו להשפעה על דימוי ההישג ולסיכול מהלכי היריב ועוד. אלו אתגרים גדולים, אבל מצד שני בסביבת לחימה רוויית איומים טכנולוגיים, ל"סטרטאפ ניישן" וליכולותינו בתחום ההגנה בסייבר צפויה כנראה עדנה.
ברמה האסטרטגית המלחמה הזו מציפה דווקא את הלקח הישן של היערכות למלחמה שעברה. הרוסים והפרשנים העריכו שלא צפויה התנגדות קשה, בדומה לסיפוח קרים וללחימה במזרח אוקראינה ב-2014 (המלחמה הקודמת). אבל האוקראינים הפיקו לקחים ונערכו למלחמה "אחרת". קצת מזכיר אותנו ואת מצרים בין 67 ל-73...
אירופה צמאה לגז. היבשת נקלעה למשבר אנרגיה חמור וזקוקה נואשות לתחליפים לגז הרוסי, ממנו קיבלה החלטה אסטרטגית להיגמל. גם אם כמויות הגז של ישראל ליצוא מוגבלות, יחסית לצורך האירופי, לישראל נקרתה הזדמנות למצב עצמה כ-HUB לשינוע גז לאירופה. הכוכבים יכולים להסתדר בהקשר הזה על-רקע "חימום" היחסים עם טורקיה, הסדרה פוטנציאלית של הגבול הימי עם לבנון, ו... הקמת מתקן הנזלה בישראל, לאחר שארה"ב משכה את תמיכתה מפרויקט ה-EASTMED הבלתי ישים.
מזה"ת לעצמו. ארה"ב "נשאבת" לאירופה ולתחרות הבין-מעצמתית. הקשב וההשפעה שלה באזור ימשיכו להצטמצם. מציאות כזו צפויה להקרין לשלילה על יציבות המזה"ת ועל ההרתעה של ישראל במרחב בזמן שצילה של אירן הולך ומתארך. מצד שני, נוכח היחלשות המשענת האמריקנית מדינות המפרץ, שצפויות להתחזק מזרימה של פטרו-דולרים, מחפשות נקודות אחיזה ובריתות חדשות. בסביבה כזו לישראל הרבה מה להציע - ברמה הטכנולוגית, הכלכלית והביטחונית, ובעיקר בתחום ההגנה האווירית והסייבר. כך עשוי להיפתח עבורנו חלון הזדמנויות להרחבת הקשרים המדיניים באזור ולמימון הדור הבא של מערכות ההגנה.
ה-CASE נגד הגרעין האירני. המימד הגרעיני הנוכח במשבר אוקראינה ממחיש לעולם באופן ברור את הקושי להרתיע ולהתמודד עם מהלכי כוח קיצוניים שנוקט שחקן המחזיק בנשק גרעיני. אחרי ה"חוויה" שמעביר אותו פוטין, העולם עשוי להיות קשוב יותר לטיעוני ישראל נגד הגרעין האירני. אולי אפילו חסידיה הניאו-ראליסטים של תפיסת ההכלה, הטוענים שנשק גרעיני בידי טהרן רק ירסן אותה, יחשבו פעם נוספת. מנגד, המשטר האירני עלול להפיק מהמשבר לקח בעייתי לפיו מדובר בעוד מקרה בו מדינה (אוקראינה) שוויתרה על גרעין ניצבת בפני איום על ריבונותה.
לסגור אוברדרפט באמריקה. כשהקונגרס והעם האמריקני מתאחדים נגד רוסיה אנו עלולים לבלוט לרעה אם לא ניתפס כמי שמתייצבים בבירור לצד ארה"ב במבחנה הגדול. מצד שני זו גם הזדמנות לתקן את המהלכים שפגעו קשות במעמדנו כקונצנזוס דו-מפלגתי בארה"ב, בשנים האחרונות.
במבחן הבין-גושי. המערב מתאחד מול רוסיה המצורעת. מדינות אירופה לוקחות סיכונים גדולים - פולין למשל, דרכה עובר רוב הנשק לאוקראינה. לישראל אינטרס עמוק בניצחון ארה"ב, בת בריתה הגדולה, והמערב שהיא רואה עצמה חלק ממנו. ובפועל? אנחנו תגובתיים לאירועים וצעד מאחור באיחור לא אופנתי:
אחרנו לגנות באו"ם, זגזגנו בסוגיית הפליטים, ולבסוף קיבלנו סטירה מתת שה"ח האמריקנית בנושא הסנקציות. ולמה? בגלל חופש הפעולה בסוריה - אינטרס חשוב אבל זניח לעומת מה שמוטל על הכף. דימויינו כחלק מהמערב קריטי ליכולתנו להתמודד עם כל הסיכונים הכבדים שמנינו ולמנף את ההזדמנויות!.
