חבר מסור וידיד אמת שיגר אליי קטע שהופיע בעיתון "כלכליסט" ובו ציטוט או ראיון עם מי שהיה יועץ משפטי לממשלה יהודה וינשטיין, וכך נאמר בו בפרק על מי שהורשע בפלילים אהוד אולמרט: "אף אחד מחבריו הקרובים לא זנח אותו כשישב בכלא. 'דן מרגלית עשה זאת עוד קודם לכן,' מעיר וינשטיין, 'אבל יש שיאמרו ששווה לשבת בכלא כדי לאבד חבר כמרגלית, ונדמה לי שהם יודעים על מה הם מדברים'". עד כאן. אגיב לפי הסדר: אין בפי כל טענה לאיש מאנשי אולמרט, שהחליט להמשיך וללטפו למרות שהורשע בעבירות חמורות של שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט, כל אחת מהן קלון, קלון, קלון. מי מאנשי המשק והכספים והתקשורת שעבירות כה חמורות של איש ציבור אינן מפריעות לו - יכול להמשיך ולחבור אליו. רצונו של אדם - כבודו. אני לא רציתי להמשיך ולהיות חבר כה קרוב לאדם שבאורח שיטתי היה עבריין של הצווארון הלבן. אם אני מבין נכון היועץ המשפטי לממשלה בדימוס וינשטיין, זה שמעמיד אנשים כמו אולמרט לדין, מצדד בהתנהגות של "כלום לא קרה" כלפי העבריין הבכיר. יבושם לו. מנחם (מני) מזוז העמיד את אולמרט לדין, לא וינשטיין. אגב, בזמנו הוצע שוינשטיין יהיה פרקליט המדינה תחת מזוז, והוא מנע זאת. לכן, אם וינשטיין סבור שהעליב אותי ההפך הוא הנכון. אני גאה שלא המשכתי להיות חבר של עבריין שהורשע בסעיפי האישום האלה. היות שגם אני סבור כי אסיר אינו חייב להינתקות מהחברה שמחוץ לחומות הכלא, הריני מפנה ברצון את מקומי ליד אולמרט לוינשטיין. "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא כי הוא מינו", אם כי, כמובן, כמובן, כמובן, איני מייחס לוינשטיין כל עבירה פלילית. זה מתייחס ליחסי חברות בלבד. ועוד הערה, וינשטיין היה מחויב בגילוי נאות ולפי הקטע הנ"ל לא עשה כן ועוד אבדוק בצאת ספרו: ברוב שנותיו כיועץ המשפטי לממשלה מתחתי עליו ביקורת עיתונאית-מקצועית חריפה. הוא אף הפנה את שימת ליבו של עורך ישראל היום עמוס רגב לביקורתי כלפיו, וקבל עליה. היה עליו להודיע לקוראי "כלכליסט" כי היה "דם רע" בינינו בלי קשר לאולמרט. גם על "הדם הרע" הזה, כלומר על ביקורתי הנוקבת כלפיו, אני גאה¹