מבחינת סעודיה, קטר היא לא הרבה יותר מאשר אצבע כואבת. במשך עשורים הביטה הממלכה על הנסיכות בשחצנות, ובאופן מסורתי מילאה תפקיד הרבה יותר משמעותי בזירה העולמית: שדות הגז הטבעי של קטר לא התקרבו לחשיבות שדות הנפט של סעודיה. ארמקו, היהלום שבכתר הסעודי, נסחרת בשווי 2.3 טריליון דולר – השנייה בעולם אחרי אפל. לעומתה, קטר אנרגיה נראית כמו צעצוע של האמיר. אבל הפלישה לאוקראינה חשפה הבדל עצום בגישתן של השתיים למתרחש מחוץ לגבולותיהן. לגישתן השונה לגיאו-פוליטיקה של האנרגיה יכולה להיות השפעה רבה הן על המערב והן על המזרח, צופה אקונומיסט. סעודיה מרגישה שהיא על הסוס – ובכמה מובנים זה נכון. רווחיה של ארמקו הוכפלו אשתקד ל-110 מיליארד דולר, כאשר מחיר הנפט היה 70 דולר לחבית. כאשר המחיר הוא סביב 100 דולר, החגיגה תימשך. החברה מתכננת לגייס השנה 50-40 מיליארד דולר, כדי להגדיל את תפוקתה ב-2027 ל-13 מיליון חביות ליום (לעומת 12 מיליון כעת). חשיבותה של סעודיה במשק האנרגיה הולכת וגדלה. עמנואל מקרון ובוריס ג'ונסון הניחו בצד את רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י וביקרו את מוחמד בן סלמן, יורש העצר שמאחורי הרצח. ג'ונסון לחץ עליו להגדיל את תפוקת הנפט כדי להחליף את הנפט הרוסי, אך ללא הצלחה. נכון לעכשיו, סעודיה מוכנה רק להגדלה זמנית עליה הסכימו מדינות קרטל אופ"ק+ שבפועל נשלט בידי מוסקבה. סעודיה נוטה כיום למזרח יותר מאשר למערב. לפני מספר שבועות סיימה ארמקו בניית בית זיקוק בצפון סין והיא תספק לו 300,000 חביות ליום. ריאד ובייג'ינג מנהלות מו"מ על תשלום ביואן תמורת חלק מהנפט – מה שעלול לפגוע בדומיננטיות של הדולר בשוק זה ולפגוע בהסכם משנות ה-1970 ולפיו הסעודים מכרו נפט בדולרים תמורת ערבויות ביטחוניות אמריקניות. קבוצת אדאני ההודית שוקלת השקעות בסעודיה, כולל רכישת מניות בארמקו. יש סיבות מסחריות טובות לנטייה מזרחה, מציין אקונומיסט. סין רוכשת למעלה מרבע מהנפט שהיא מייצאת; רק 10% מופנים לאירופה ורק 7% לארה"ב. המשטר מסרב להגדיל את תפוקתו, בעיקר משיקולים ביטחוניים. בין היתר, הוא סבור שממשל ביידן מתעלם מהסכנה האירנית; רק בשבוע שעבר תקפו בטילים המורדים החות'ים בתימן, המגובים בידי אירן, כמה מתקנים של ארמקו. רוב לקוחותיה של קטר אנרגיה מצויים באסיה, אבל יש לה גישה פרגמטית יותר לענייני העולם. היא רוצה קשרים מסחריים הדוקים עם סין, אבל הדבר אינו מונע ממנה לשמור על קשרים דומים עם ארה"ב. הגיאו-פוליטיקה קודמת לשיקולים הכלכליים של קטר אנרגיה. פרגמטיות כזו הופגנה כאשר מדינות המפרץ הטילו סגר על קטר ב-2017: היא המשיכה להזרים גז טבעי דרך איחוד האמירויות, כדי להוכיח שהיא ספק אמין. אותה מדיניות ניכרת כעת, מול משבר הגז האירופי. ערב הפלישה דחתה קטר, כמו סעודיה, את בקשות המערב לשלוח לאירופה יותר דלק מאובנים. אבל הסיבות שלה היו מסחריות בעיקרן: רוב הגז שלה היה מוזמן בחוזים ארוכי טווח. כעת, כאשר היא מזהה הזדמנויות מסחריות באירופה המבקשת להקטין את תלותה בגז הרוסי, קטר אנרגיה מנהלת ברצון מו"מ עם גרמניה על אספקת גז לטווח ארוך. ההבדל הגדול ביותר בין שתי המדינות עשוי לבוא לידי ביטוי בנוגע לשינויים המבניים בשוק האנרגיה, צופה אקונומיסט. ארמקו מהמרת על כך שהנפט הזול והאיכותי שלה יהיה מבוקש גם בעתיד. גם קטר אנרגיה משקיעה בהגדלת התפוקה – 30 מיליארד דולר בגז הטבעי. אבל בעוד עשור, כאשר המכוניות החשמליות שוב לא ישרפו את הדלק של ארמקו, הסוללות שלהן ימשיכו להשתמש בגז של קטר אנרגיה. לאחר מכן, שתי ענקיות האנרגיה בונות על ייצור מימן. בנקודה הזו, מאמציה של קטר לשמור על יחסים טובים עם לקוחות בשני צידי החלוקה הגיאו-פוליטית, יניבו תוצאות טובות יותר מאשר הפסיחה על שתי הסעיפים של סעודיה.