"אוליגרך". מילה המתארת אליטה עשירה, שבידי חבריה לא רק כוח וכסף, אלא גם משאבים המאפשרים להם להשפיע בצורה משמעותית על פוליטיקה או ממשלות. היא מקושרת במיוחד עם הרוסים שביניהם, אשר עשו את עושרם לאחר נפילת בריה"מ וחלקם מקושרים עד היום לקרמלין. המקור הוא ביוונית: "אוליגוי" ("מעטים") ו"ארכיין" ("לשלוט"). אריסטו השתמש בה כדי לתאר את מי שמנצלים בצורה מושחתת את עושרם. המילה קיבלה מובן חדש מאז הפלישה לאוקראינה והעיצומים על הטייקונים הסובבים את ולדימיר פוטין, מציין וושינגטון פוסט. אבל כמה מומחים טוענים, כי לאוליגרכים של המאה ה-21 אין עוצמה כמו לאלו של המאה הקודמת. ברוסיה יש שני דורות של אוליגרכים: הישן והחדש. הדור הראשון צץ לאחר קריסת בריה"מ ב-1991. השליטה על הכלכלה החלה מתרופפת בימי מיכאיל גורבצ'וב, ואילו בוריס ילצין האיץ את ההפרטה כדי להפוך את רוסיה לשוק חופשי. הממשלה מכרה נכסים – החל ממסעדות קטנות ועד לחברות ענק – הן באמצעות מכרזים מושחתים והן באמצעות חלוקת שוברים לאזרחים. אבל ללא כללים, מוסדות ותקדימים – התוצאה הייתה קפיטליזם קיצוני. הטייקונים הראשונים – בעלי קשרים או מי שהיו מוכנים ליטול סיכונים – רשמו רווחי ענק. הם לא היו יזמים שהחלו מאפס, אלא מי שהצליחו לקנות מהמדינה בזול נכסים כמו בתי זיקוק, מכרות ומפעלים ולאחר מכן למכור אותם ברווח מהיר. כך למשל, רומן אברמוביץ' רכש ב-1995 את חברת סיבנפט ב-250 מיליון דולר במכרז מושחת וכעבור עשור מכר אותה ב-13 מיליארד דולר. לאחר שוולדימיר פוטין נבחר לנשיא בשנת 2000, הסתיים בעיקרו העידן של המשמר הישן. הוא לא אימץ את הפרסטרויקה של גורבצ'וב ולא עודד עליית טייקונים חדשים. הוא נטל לעצמו את השליטה הפיננסית ויצר אליטה משל עצמו – האוליגרכים החדשים. הדור הזה נטוע יותר ברוסיה ופחות מעוניין להתמזג במערב, ומחולק בגדול לשלוש קבוצות. הראשונה היא בעלי הקשרים הארוכים עם פוטין. הם הקימו חברות בעיקר על בסיס חוזים עם הממשלה, שהיו רווחיים ונהנו מהעדר תחרות. כך למשל, ב-2018 חנך פוטין גשר בין רוסיה לחצי-האי קרים בו הושקעו 4 מיליארד דולר. הוא נבנה בידי ארקדי רוטנברג, חברו מילדות ומי שהיה עמיתו בג'ודו. הקבוצה השנייה היא המנהלים אותם מינה פוטין בחברות הממשלתיות העיקריות, כמו איגור סצ'ין – בעל ברית קרוב של פוטין ויו"ר רוסנפט. השלישית היא הצמרת הביטחונית – הניצים שקשריהם עם פוטין הולכים אחורה עד ימיו כקצין קג"ב. אלו לא אוליגרכים קלאסיים, אבל חלקם מינפו את קשריהם כדי להתעשר. לא לכל האוליגרכים יש קשרים עמוקים עם הקרמלין, מציין הפוסט, אך כאשר מישהו ברוסיה הופך לעשיר – הוא מושך את תשומת ליבה של המדינה. קשה לשרוד בלא קשרים טובים עם בעלי העוצמה במדינה. יש אוליגרכים לא רק ברוסיה, מדגיש הפוסט. דוגמה דומה בארה"ב היא "הברונים השודדים" של תחילת המאה ה-20, להם היו קשרים הדוקים עם המדינה ואשר השתמשו בדרכים בלתי-אתיות כדי להתעשר; ויש הטוענים שאוליגרכים קיימים עד היום בארה"ב. השאלה עלתה בשנת 2018 במשפטו של פול מנפורט, לשעבר מנהל הקמפיין של דונלד טראמפ, אשר הורשע בעבירות מס ומרמה בפעילותו באוקראינה. השופט ט"ס אליס הורה לצדדים שלא לכנות את לקוחותיו "אוליגרכים", באומרו שעל-פי אותם קני מידה – יש להשתמש בכינוי גם כלפי תורמי ענק לפוליטיקאים, כמו האחים קוך וג'ורג' סורוס. הכינוי הזה משקף דעה קדומה, קבע אליס.