במישור הפוליטי הזמן איננו פועל לטובת נתניהו. כל הגורמים המשפיעים מבית ומבחוץ מתרגלים לחסרונו ומסגלים לעצמם מציאות חלופית. להערכתי, חרף הסקרים המצביעים על התחזקותו במספר המנדטים נראה שזו זמנית ובלתי יציבה כבעבר ואפשר שהיא בכלל מפגרת אחר תהליכי העומק האמיתיים - התכרסמות והתיישנות שתתורגם בעתיד הלא רחוק לתחילתה של דעיכה.
בתקופת בין השמשות עשויות מספר התפתחויות לשנות את כיוונם וקיצבם של תהליכים אלה.
המשפט: סיום העדויות הקריטיות של עדי המדינה בתיק 4000, בראש וראשונה עדותו של שלמה פילבר.
ארה"ב: החלשות ממשל ביידן בעיקבות ניצחון רוסי באוקראינה, שתוביל לכישלון הדמוקרטים בבחירות האמצע, נובמבר 2022.
הקואליציה (הנוכחית): התפוררות שתבוא בעקבות שני תהליכים צפויים: א. אובדן שווי-המשקל הפנימי של השמאל, במיוחד מרצ והעבודה (לכך יכול הימין לתרום תרומה מכרעת ע"י שינוי מדיניות ההחרמה של האגף הימני בקואליציה וסיוע בקידום נושאים לאומיים של הימין) ב. המשך האכזבה של הימין הרחב מגדעון סער ובנט ובמידה מסוימת גם ליברמן וגם הצלחה של המדיניות הכלכלית אם תוביל להורדת מחירים נרחבת. כמו-כן עומדת על הפרק "עייפות פוליטית" ותום הסבלנות של שקד לתעלולי חבריה בקואליציה לצד שתיקתם של אחרים.
כמעט כל המהלכים הללו יבשילו בעוד כ-6 חודשים, לקראת סיום מושב הקיץ של הכנסת או תחילת מושב החורף. בתקופה זו יהיו קרוב לוודאי בארץ כמה עשרות אלפי עולים מאוקראינה ורוסיה, שישפיעו על דעת הקהל ותמונת המנדטים.
אירן: במועד זה תתבהר גם תמונת העימות המתגבר ונחשף בפומבי עם אירן ותידרש הכרעה אסטרטגית לגבי אופן ההמשך, בשילוב עם היחסים המתחדשים עם טורקיה מזה ומדינות המפרץ וצפון אפריקה מזה.
אם לא יהיה די בכל אלה בכדי לזעזע את היציבות הפוליטית שלנו ולהחזיר את נתניהו לשלטון בראש גוש הימין (בתנאי שישתחרר מגחמות עבר וילכד את כל הכוחות), יאבד כל סיכוי ריאלי לחזור לשלטון. ההתפתחות שתקבע זאת תהיה חילופי ראשי הממשלה ובעקבותיה רה- ארגון בימין ובראש וראשונה בליכוד.
הזירה הבינלאומית: בעיני אין ספק שארה"ב ואירופה ממתינות לכניסתו של לפיד למשרד ראש הממשלה במטרה לנסות ולארגן מחטף פוליטי מול הרשות הפלשתינית הגוססת. מחטף כזה עם הממשל האמריקני הנוכחי הוא ניסיון חוזר לדחוף לעבר "פתרון שתי המדינות"; ניסיון עתיר סכנות לישראל.
המדיניות האמריקנית באירופה ובאזורנו נדחקת בהתמדה לפינה. רוסיה, סין ואירן מאתגרות - כל אחת בדרכה - את מעמדה העולמי ואת נכונותה לפעול כגורם מייצב עולמי. האנרגיות הנחוצות לכך גדולות מדי ומצב הרוח הלאומי בארה"ב שפוף מדי. העולם צועד לעבר אי-יציבות גוברת. הצלחת רוסיה באוקראינה, תעודד את סין בטאיוואן ואת אירן במזרח התיכן להתקדם לעבר "לקט של משברים", שמעורבות אמריקנית מכרעת - בכל אחד מהם - תמתח את שריריה מעבר למה שנראה ריאלי בשלב זה לפי התנהלותה. אם טאיוואן ואוקראינה רחוקות יחסית מישראל, הרי אירן היא המשבר "הפרטי" שלנו. האם יהיה נתניהו "הביטחוניסט המובהק" מוכן להותיר את הטיפול במציאות זו למישהו אחר בישראל? - אינני בטוח. לא הייתי רוצה לראות את ישראל מתקרבת למשבר גלוי עם אירן כששר הביטחון הוא גנץ וראש הממשלה הוא לפיד.
