"אסון לאומי לילדים ולצעירים". כך הגדירה ועדה בפרלמנט הבריטי את הסגרים בשל הקורונה. הוועדה, בראשותו של רוברט האפטון מן המפלגה השמרנית השלטת, קבעה, כי הפיגור בחומר הלימודים מגיע לשמונה חודשים וכי תוכניתה של הממשלה להשלים את הפער נכשלת בדיוק במקומות בהם היא נחוצה ביותר. בתי ספר מדווחים שחברות להכשרת מורים מבטלות שיעורים ברגע האחרון, או מוציאות מתחת ידיהן מורים ללא כל ידע בתחומים שהם אמורים ללמד; מנהלים מתוסכלים אמרו לוועדה שהם יעשו בעצמם שימוש טוב יותר בכסף. כל אלו – כותב גרדיאן – מקשים על החזרת התלמידים למקום בו היו ערב הקורונה, שלא לדבר על השלמת החוסרים. מה שלא הפריע לשר החינוך, נדים זהאווי, לפרסם השבוע תוכנית שאפתנית ליעדים גבוהים יותר בקריאה, כתיבה ומתימטיקה לתלמידי בתי הספר היסודיים וציוני בגרות משופרים – והכל בשנת 2030. זהאווי צודק בהצבת רף גבוה, אבל איננו מסביר כיצד יחולל את הנס הזה. נתונים שפורסמו השבוע מלמדים, כי תלמיד ממוצע בבית ספר יסודי סבל בסתיו 2021 מפיגור של 1.9 חודש במתימטיקה (לעומת 2.8 חודשים בקיץ). כאשר זמני ההמתנה לטיפול נפשי לילדים שוברים שיאים (מה שאומר שבעיות רגשיות והתנהגותיות מציפות את הכיתות) וכאשר יוקר המחיה עולה, הדברים אינם מסתדרים, טוען גארדיאן. כמי שהיה ממונה על החיסונים, זהאווי הוא בעל עבר מוכח של יכולת ביצוע. הוא ינסה לשפר את תוכנית השלמת הפערים ורמז שיתן לבתי הספר יותר חופש לפעול בצורה המתאימה להם. אבל יהיה עליו לעשות זאת בזול, מה שמוציא מכלל אפשרות רעיונות גדולים באמת. קוואן קולינס, שהיה הממונה על תוכנית השלמת הפערים, התפטר אשתקד לאחר שרעיונותיו נדחו כיקרים מדי, והתוכנית שהופעלה משיגה תוצאות דלות. ועדת הפרלמנט קבעה, כי התוכנית היא "סיוט ביורוקרטי" ושמאגר ההוראה המקוון שלה איננו מתפקד. התרחיש הגרוע ביותר ממנו חששו כל המעורבים בתחום החינוך – הסגר ימחק שנים של מאמץ לסגירת הפער בין ילדים עשירים לילדים עניים – הולך ומתממש, עם השלכות קשות על סיכוייהם בהמשך חייהם. ההוראה הביתית הייתה קשה לכולם, אבל להורים ממעמד הביניים היה קל יותר להתמודד איתה והם יכלו להרשות לעצמם שיעורים פרטיים. לעומת זאת, התוכנית לא הצליחה להגיע לשליש מבתי הספר בצפון-מזרח אנגליה, האזור היותר-עני של המדינה, ובמחוזות יורקשייר והאמבר, שם אובדן הלמידה הוא החמור ביותר. הממונה על ענייני ילדים באנגליה, רייצ'ל דה-סוזה, מזהירה במקביל מפני "ילדי רפאים" אשר נעלמו מעיני המערכת לאורך המגיפה. פחות משפחות מנצלות את הגנים חינם המוצעים לילדים בני שנתיים ממשפחות נזקקות, גנים המסייעים בהכנה לבית הספר. מרכזים לילדים מדווחים על משפחות שילדיהן בקושי זכו לחינוך פרונטלי ואשר איבדו את ההרגל של משלוח הילדים לגנים. הימנעות מסגירת בתי הספר בגל הראשון הייתה בלתי אפשרית, ואפילו אם הממשלה הייתה מנסה זאת – הם היו נסגרים מעצמם כאשר המורים היו נדבקים בזה אחר זה. סגירתם הצילה את חייהם של הורים והורי-הורים. אבל כעת יש לרכז את כל המאמצים בהשלמת הפערים, טוען גארדיאן. הילדים אינם חייבים להפוך ל"דור אבוד" הסובל מפגיעות תמידיות. מתסכל מאוד שאפשרויות רבות לשינוי המגמה כבר הוחמצו. אם בריטניה לא תפעל בצורה החלטית, היא תסבול במשך שנים רבות את התוצאות החברתיות, האקדמיות והכלכליות של הפגיעה בילדים.