בידיעות בסוף השבוע נמסר כי בפגישה של ראשי קופות החולים עם ראש הממשלה נפתלי בנט, אלה התלוננו על ליקויים בהסברה, או העדרה בכול הנוגע לציבור הגדול שנמנע מלהתחסן, לרבות מקרב האוכלוסייה הקשישה. בידיעה נמסר כי הועלה רעיון שקופות החולים יתוגמלו במאה שקלים על כל אדם בן ששים ומעלה שיתחסן במנה הרביעית. לא נהיר לי, כשם שלא נהיר היה לחלק מנציגי הקופות, כיצד מאה שקלים אלה יביאו יותר מחוסנים. האם הקופות יעבירו את הכספים או את חלקם למבוטחיהם? רעיון נפל. בעבור מאה שקלים, או פחות מזה קונים בארץ מוצר פגום. מסע הסברה, ובייחוד בתחום כמו הבריאות, הוא, לעניות דעתי לא עניין חומרי אלא פסיכולוגי. בדרך כלל מה שנקרא "הסברה" הוא תעמולה. משרדי "הסברה" מצויים במשטרים צנטרליסטיים או טוטליטריים שתפקידם להסביר לציבור במדינה ומחוצה לה מהלכים שונים של הממסד. במצבים קיצוניים כמו עכשיו ברוסיה הפוטיניסיטית מנגנון "ההסברה" מקיף את כל זרועות המשטר והוא שמזין ללא הרף מידע שקרי לציבור הרוסי על המערכה באוקראינה. גם אצלנו היה פעם משרד הסברה. הוא שימש זרוע תעמולה של הממשלה, או של מפלגת השלטון, שבעצם הסביר לאחר מעשה פאשלות. אתה לא יכול להסביר בגמגום את מה שגמגמת. זה מזכיר לי בדיחה שהתהלכה בראשית ימיו של קול ישראל. מועמד להיות קריין חדשות התלונן שהוא לא התקבל מפני שהוא מָ-מָ-פָּמ-ניק. במציאות היום בארץ - יש במשרד התרבות והספורט מרכז ההסברה שמשמש בעיקר לטקסים ולאירועים ממלכתיים. לכל משרד ממשלתי, תמיד היו וישנם דוברים או מחלקת דוברות וקשרי ציבור אשר היא שמביאה מידע הן בכול הקשור לפעילות השוטפת של המשרד והן על מיזמים מיוחדים. זה אמור גם לגבי משרד הבריאות, שכיום שלוש שנים לאחר פרוץ הפנדמיה יש חשיבות רבה למידע ובמקרה זה ביתר שאת להסברה. אילו בנימין נתניהו היה מתנדב, במסגרת תרומתו לאומה, להיות אחראי להסברה - הוא יכול היה לעשות זאת טוב. הוא יודע להסביר וגם להפחיד. ישראל היא אלופה בעיסוק במוות. בראש הסולם מצויים פיגועים ואירועי ביטחון, אחריהם רצח במגזר הערבי, לסוגיו, ולבסוף תאונות דרכים עם מספר הרוגים השנתי הגבוה ביותר. והנה במהלך 1,000 ימי הקורונה יותר מ 10,000 מתו ממנה. ואכן אין יום שבו המדינה והציבור לא עוסקים בפגע רע זה. ואנו מקבלים נתונים על מספר הבדיקות, מספר המאומתים, המקדם, חולים קשה ואלה שמונשמים והמוות, המוות - מוזכר רק סטטיסטית. "מפרוץ המחלה מתו יותר מעשרת אלפים בני אדם". עשרה מתים בכול יום. אינני חושב שיש משהו מפחיד יותר בקרב הבריות מאשר המוות. ודווקא כאן רשויות הבריאות והמדינה מינימליסטים לחלוטין. ואם מניעת המוות הוא גורם ההרתעה החשוב והיעיל ביותר, הייתי רוצה לקבל הרבה יותר מידע לסיבות של המוות מקורונה. מה הפילוח, כמה קשישים וכמה יותר צעירים, לרבות ילדים. כמה מהם היו מחוסנים בכלל, ומספר החיסונים בפרט. לכמה היו מחלות רקע וכיו"ב. זה סוג ההסברה שמדבר אל אנשים. זה נוגע לחיים שלהם. אלא אם כן המוות אהוב עלינו, כפי שמגדיר אותו הסופר אהרון מגד ברומן שלו "קברות התאווה": "למה נירא מוות ומלאכו רוכב על כתפנו". אלא שאהבה, לרבות אהבת החיים, היא הדבר האחרון שאנו עוסקים בו. השנאה יותר פופולרית.