פיגועי הטרור שאירעו בשבוע האחרון בבאר שבע, בחדרה ובבני ברק זעזעו את המדינה. אחרי 20 שנה של שקט, גם אם מדומה בחלקו, התחושה בציבור היא שיש צורך במבצע צבאי גדול, דוגמת חומת מגן, ש(אולי) ישיג לנו כמה שנים של רגיעה.
אלא שהטרור, ובמיוחד זה שמגיע מהצד הפלשתיני, דוגמת הרצח של חמשת האנשים שמחבל נקלה ביצע השבוע בבני ברק, לא מסתכם רק בפיגוע הפיזי. אותו פיגוע מתחיל בהסתה ברשתות החברתיות, ושם גם מפרסמים תומכי טרור הודעות שבח וקלס למחבל ה-"שאהיד". כמו שברחבי הגדה המערבית ורצועת עזה חילקו אמש אחרי הפיגוע בקלאוות, כך גולשים ערבים, פלשתינים וגם אחרים רבים, משטחי הרשות והחמאס, ולא רק, חילקו "בקלאוות" וירטואליות במדיה החברתית.
אמנם, הפעם המחבל לא פרסם במדיה החברתית לפני שיצא לרצוח דברים שיכולים להביא למסקנה שהוא עלול לבצע פיגוע, אבל פעמים רבות, לפני שהם משתמשים ברובה או בסכין, אותם מפגעים משתמשים בנשק של הרשתות החברתיות. והחתום מטה כותב נשק ללא מירכאות, כי הסתה ופיאור מחבלים ברשתות החברתיות זה בהחלט כלי נשק. זהו חלק מטרור הרשתות החברתיות.
שיא מקומי של פייק ניוז
היבט נוסף שיש לתת עליו את הדעת בהקשר של מה שקרה ברשתות החברתיות סביב הפיגוע אמש קשור גם, ואולי אף בעיקר, אלינו, כי כנראה שהוא מגיע מתוך ישראל: גולשים שונים הפיצו שמועות, חצאי אמיתות ופייק ניוז של ממש, שגרמו להיסטריה ברמות הרבה יותר גדולות. מדיווחים" על פיגוע בקניון איילון ועד לשמועות על מחבל שמסתובב ברחוב ביאליק ברמת גן ומחפש את מי להרוג - שני מקרים לא היו ולא נבראו, למרבה המזל.
שני ה-"דיווחים" האלה, שאף הגיעו לתקשורת המסורתית, היו שיא מקומי של פייק ניוז, שמטבע הדברים גרם להקפצת כוחות למקומות אלה. זב חוטם אחד או שניים שכתבו את חדשות הכזב האלה, ועוד רבים שהפיצו אותם, גרמו להיסטריה, שלא לומר פאניקה, ולבזבוז מיותר של משאבי המשטרה, שיכולים היו להיות מופנים לסיוע לשוטרים שנשלחו למקום הפיגוע האמיתי, או למשימות שיטור אחרות. הרוחות נרגעו רק כשראש עיריית רמת גן,
כרמל שאמה הכהן, עלה לשידור בחשבון ה
פייסבוק שלו ובצורה אחראית אמר בקולו שלא היה כל פיגוע בעיר, והמליץ להמתין לדיווחיים רשמיים של הגורמים הרשמיים - הממשלה, מגן דוד אדום ובעיקר המשטרה.
הפצת הפייק ניוז הזאת משרתת את המחבלים, משום שמטרה נוספת של הטרור, מלבד להרוג, אלא לזרוע פאניקה, איבוד עשתונות ושיבוש סדרי חיים - וזה בדיוק מה שהיא עושה.
איך מטפלים בטרור הרשתות החברתיות?
בניגוד לטרור הפיזי, שמתקבל בזעזוע ובזעם - מוצדק, דומה שבציבור וחמור מזה, בחברות המדיה החברתית עצמן ובממשלה, לא נותנים על זה מספיק את הדעת. הצהרות של פוליטיקאים שצריך להילחם בטרור הרשתות החברתיות, והצהרות של הרשתות עצמן שהן נלחמות בו, יש למכביר, אבל מעשים? מעט מדי, ופעמים רבות גם מאוחר מדי.
לעתים נדמה שטרור הרשתות החברתיות נתפס כמובן מאליו, כתופעת טבע, שאין מה לעשות נגדה. אין דבר רחוק יותר מהאמת מלומר קלישאה זו. יש הרבה מה לעשות - גם נגד ההסתה וגם נגד הפייק ניוז. הטיפול בכל אחד משני אלה שונה, אבל הוא חייב להתבצע, ומיד.
הרשתות החברתיות הן הפלטפורמות שמהוות את המקור לטרור ברשת, ומדינת ישראל צריכה להתייחס לכך כאל פעולות שמסייעות לטרור, ולפעול בהתאם.
הטיפול בחדשות הכזב המופצות צריך להיעשות על-ידי הסברה והחדרת תודעה, ולא רק מיד אחרי שהפיגועים קורים והן כבר מופצות. מרבית האנשים שמפיצים את המידע כלל לא מודעים לנזק העצום שהם עושים. מבחינת מי שהפיץ אתמול את המידע על המחבל שמסתובב כביכול ברחוב ביאליק ברמת גן או ה"פיגוע" בקניון איילון, הוא משתף את המידע ואף מסייע לעוקבים אחריו שלא להגיע למקומות האלה ולהיפגע, שלא לומר להירצח. כל בדל מידע שכזה מקבל מיד לייקים ושיתופים אינסופיים, שרק מעצימים את הנזק. שלא לדבר על התמונות שהם מצלמים, שעלולות להסגיר זהות של מי מהנפגעים באירוע.
באמצעי התקשורת הממוסדים יש נוהל מוקפד ביותר, שלא מפרסמים כל פרט שהוא על נפגעים, ובוודאי שלא הרוגים, עד לאחר שהמשפחות מקבלות הודעה רשמית. והנה, בפלטפורמות פופולריות כגון ווטסאפ, רבים מצפצפים על הנוהל המתבקש הזה. למרבה הצער, איש לא הועמד על כך עד כה לדין.