גם הפעם נתפסה מוסקבה בלתי מוכנה אל מול הסיוע לו זוכה אוקראינה, מציין הפוסט. לפני הפלישה היו ארה"ב, נאט"ו והאיחוד האירופי שקועים במחלוקות, והנשיא ג'ו ביידן ספג נסיגה משפילה מאפגניסטן ונתפס כמי שלא ירצה להתעמת. בפועל, המערב הפגין אחדות בלתי צפויה והתמיכה באוקראינה ניתנת בגלוי. לעומת נשק קל שניתן למוג'הידין, אוקראינה מקבלת אלפי טילים נ"מ ונ"ט. רוסיה כבר איבדה 10,000 חיילים באוקראינה, לעומת 15,000 בכל שנותיה באפגניסטן. באפגניסטן נדרשו תשע שנים לצייר תמונה של תבוסה סובייטית; באוקראינה היא מצטיירת כבר כעת – מה שעשוי לגרום לפוטין לחפש מוצא דיפלומטי כדי לצמצם את נזקיו.
אפשרות אחרת היא הסלמה נוספת מכיוונה של מוסקבה, כפי שעשתה בצ'צ'ניה בשנות ה-1990. לאחר שהתפוגגו תקוותיה לניצחון מהיר, עבר הצבא להפצצות שטיח ולהרס שיטתי של ערים ועיירות. התוצאה הייתה מלחמה הרסנית שהותירה את רוב צ'צ'ניה בחורבות. באוקראינה, ובמיוחד בעיר מריופול, דומה היה שהרוסים חוזרים לאותן שיטות. לפולשים לא הייתה תוכנית למקרה שקייב לא תיפול, ולכן הם פנו להפצצות כבדות. התוצאה הייתה בריחתם של 4 מיליון אוקראינים ממולדתם מאז פרוץ המלחמה ו-1,200 הרוגים אזרחים; המלחמה באפגניסטן עלתה בחייהם של מיליון הרוגים ו-6 מיליון פליטים.
כאשר הכוחות הסובייטיים נלחמו במתנגדיהם באפגניסטן, שכאמור היו מצוידים בנשק במימון אמריקני, שני הצדדים נזהרו מהסלמה בלתי מכוונת. האמריקנים נותרו מחוץ לשדה הקרב והסובייטים לא הרחיבו את המלחמה לפקיסטן. בשונה מאותה מלחמה, כיום פוטין מתעלם מכללי המשחק. לסכנה מוסיפה העובדה שפקיסטן מעולם לא הייתה חברה בנאט"ו, בעוד ארבע משכנותיה של אוקראינה חברות בברית – פולין, רומניה, סלובקיה והונגריה. אם אחת מהן תותקף, הברית כולה תהיה מחויבת להגן עליה.
בעוד האפשרויות של פוטין הולכות ומצטמצמות, חוסר היכולת לצפות את מהלכיו עלול להחמיר – מזהיר הפוסט. שלוש שנים לאחר שהכוחות הסובייטיים האחרונים יצאו מאפגניסטן, בריה"מ שוב לא הייתה קיימת. פוטין מודע לכך ויעשה הכל כדי למנוע את הפיכת טעויותיו באוקראינה לקטלניות מבחינתו.
