אין ספק שאחת הדרכים, המהירות, זולות, היעילות והכלכליות, לקדם את תשתית התחבורה במדינת ישראל, ובדיעבד גם לסייע לשוק הדיור, הינה באמצעות קידום נת"צים, אותם נתיבי תחבורה ציבורית מבודלים מיתר המסלולים בכבישים העירוניים וכן בלא מעט צירי תנועה פרבריים בין-עירוניים. כל אחד מאיתנו שם לב לעבודות האינטנסיביות בכבישים על נת"צים, כולל הרחבת מסלולים ובמיוחד סימון המסלולים הייעודיים לתחבורה ציבורית בצבע כתום. ומי שהעז לאחרונה לנטוש את הרכב הפרטי לטובת נסיעה באוטובוס, הופתע לגלות כי אכן הנסיעה קצרה ומהירה הרבה יותר ואפשר בנקל גם להתרווח על הכיסא ולעבוד, בדיוק כמו בחו"ל. אולם, וזה אולם גדול, מאחורי האידיליה של קידום הנת"צים, מסתתר פספוס גדול ובעל משמעות רבה הן לפתרון בעיית הפקקים והן לרצון של מקבלי ההחלטות לבזר את שוק הדיור אל מחוף למדינת תל אביב. פספוס זה בא לידי ביטוי, לדוגמה, שלמרות הנת"צים שכבר נסללו עד כה, מהירות התחבורה הציבורית בגוש-דן המורחב עומדת כיום על כ-16 קילומטרים לשעה בלבד, זאת לעומת כ-25 קילומטרים לשעה בערי עולם גדולות פי כמה וכמה. ובכן, הסיפור הינו כזה: ב-2016, כלומר לפני שש שנים תמימות, הכריזה ממשלת ישראל על תוכנית ענק בשם "מהיר בעיר", בה הועבר לחברת "נתיבי איילון" תקציב אסטרונומי בן כ-3.5 מיליארדי שקלים, זאת על-מנת לקדם כ-130 נת"צים, בעיקר בלב אזור הביקוש ובצירי התנועה הממשקים את ערי הלווין עם תל אביב.

תושבים נזעמים

תוכנית זו עוררה תקוות רבות לפתרון בעיית הפקקים, למעבר מהרכב הפרטי לתחבורה ציבורית וכן בסיוע לביזור שוק הדיור אל מחוץ לתל אביב וערי גוש-דן הצמודות לו. אולם עד כה, בחלוף שש שנים, בוצעו מתוך 130 הנת"צים המיועדים פחות מ-20, ומתוך 3.5 מיליארדי השקלים שהיו כאמור בבחינת "צ'ק פתוח", נוצלו רק כ-900 מיליון. ובמילים אחרות: פחות משישית מתוכנית הנת"צים בוצעו עד כה. הסיבות לכך, לא ייאמן, אזוטריות לחלוטין. פקידים בכירים בעלי תפקידים ברשויות המקומיות, גדולות כקטנות, שהותקפו לא אחת על-ידי תושבים נזעמים, כולל אנשי עסקים שהיו בדרכם לעבודה בתל אביב ברכבם המפואר, ונאלצו להיתקע בפקק כזה או אחר בשל עבודות הנת"צים המתמשכות. ובכן אותם פקידים לא רק שלא סייעו לקידום התוכנית, במקרים רבים הם אף עיכבו את ביצועה מסיבות שונות ומשונות. ועכשיו, דמיינו לעצמכם מה יקרה כשתוכנית גדולה בעשרות מונים דוגמת המטרו תצא לדרך במהלך השנים הקרובות. האם אז קול הזעקה שיעוררו תושבים, כולל אינספור עתירות משפטיות, לא ייגרמו להאטת, אם לא עצירה כוללת של ביצוע התוכנית? הפספוס הגדול של תוכנית "מהיר בעיר", הינה אם כן תסמונת ברורה לתסמונת גדולה בהרבה אצלנו של תוכניות תחבורה ודיור אסטרטגיות שיוצאות לדרך בקול רעש וצלצולים והולכות לעולמן בקול דממה דקה. יתרה מכך: דווקא כישלון תוכנית הנת"צים, שאינה כרוכה כלל בשינוי תשתית התחבורה הקיימת, ביצוען עודנו זול בהרבה לעומת תוכניות ענק דוגמת המטרו שעלותה כ-150 מיליארדי שקלים לפחות, ואף איננו כרוך בתביעות משפטיות על הזזת בניינים וכו', דווקא כישלון תוכנית זו ממחיש עד כמה השלטון המרכזי אצלנו הינו חסר אונים מול גחמות של פקידים בעירייה או רשות מקומות זו או אחרת. חומר למחשבה.