בימים שהסיפא עוקדת יהודים בתל אביב ובבאר שבע, בבני ברק ובחדרה, בימים שסיפא הפכה לשפת הדמים בין שני העמים בין הירדן לים, אני נושא עיני לספרא כשפה מנווטת, שתציג חזון ומוצא מדיני. בין קנאי הסיפא ובין קנאי הספרא, אני שם את יהבי ואת כל מאוויי על הקנאים לספרא.
התשובה לקנאות הסיפא היא במינוף קנאות לדפי הספרא, בהכרה במאוויים הלאומיים של עם, שחי לצדנו בארץ הזו. הקנאות לסיפא כבר כתבה באותיות של דם היסטוריה יהודית של חורבן, הרס וגלויות. יש לעצור אותה ולא לתת לה לעבור. לא לאפשר לסוללי הדרך לחורבן הבית הלאומי היקר לנו לממש את חזונם.
בֵּין קַנָּאֵי הַסַּיְפָא
וּבֵין נְבִיאֵי הַסַפְרָא
בִּימֵי הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן
יָדָם שֶל קַנָּאֵי הַסַּיְפָא
הָיְתָה עַל הָעֶלְיוֹנָה-
וְהַבַּיִת הָרִאשׁוֹן קָרַס.
בֵּין קַנָּאֵי הַסַּיְפָא
וּבֵין קַנָּאֵי הַסַּפְרָא
בִּימֵי הַבַּיִת הַשֵּׁנִי
יָדָם של קַנָּאֵי הַסַּיְפָא
הָיְתָה עַל הָעֶלְיוֹנָה-
וְְהַבַּיִת הַשֵּׁנִי קָרַס.
בֵּין קַנָּאֵי הַסַּיְפָא
וּבֵין קַנָּאֵי הַסַּפְרָא
מִצְטוֹפְפוֹת אַבְנֵי הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי לִתְפִלָּה
שֶׁהַפַּעַם הַבַּיִת לֹא יִקְרוֹס.
