בסצינת השיא בסרט "בחורים טובים" צועק קולונל נתן ג'אספ (ג'ק ניקולסון) על לוטננט דניאל קאפי (טום קרוז): "You can't handle the truth!". קצת קשה לתרגם את זה לעברית, משום שיש במשפט הזה הרבה יותר מאשר משמעותו המילולית. זה משהו כמו "האמת גדולה עליך בחמישה מספרים!". המשפט הזה מתאר במדויק את האופן בו חסידיו של בנימין נתניהו ושופרות התעמולה שלו מתייחסים אל כל דבר שנוגע אליו במישרין או בעקיפין. קנה המידה שלהם פשוט ביותר: מה שטוב לנתניהו הוא אמת, מה שרע לנתניהו הוא שקר. ואם האמת רעה לנתניהו, הם לא מסוגלים להתמודד איתה. הם כל כך עיוורים וחירשים, עד שלא משנה מה יהיה גודל הגופן ומה תהיה עוצמת הרמקול; זה עובר להם מעל הראש. כך הם מציגים את העדויות במשפט נתניהו. אם אילן ישועה אומר שאתר וואלה היה משועבד לנתניהו - הוא משקר; אם הוא מאשר שעמד בקשר עם יריביו של נתניהו - הוא דובר אמת. אם ניר חפץ אומר שהייתה לו שליטה על תכני וואלה - הוא משקר; אם הוא אומר שחוקריו התעמרו בו - הוא דובר אמת. אם שלמה פילבר אומר שנתניהו הנחה אותו למלא את רצונו של שאול אלוביץ - הוא משקר; אם הוא אומר שהאמין בעצמו שצריך לסייע לבזק - הוא דובר אמת. הכל מתוך פוזיציה אחת ויחידה: מה טוב לנתניהו. לכל השאר אין שום חשיבות. זה מגיע לשיא בטענה החוזרת ונשנית לפיה הפרקליטות והתקשורת ביצעו "הפיכה שלטונית" בדמות כתב האישום נגד נתניהו. כמו כל תועמלן, במיוחד מי שצריך למכור שקרים, הם חוזרים שוב ושוב על אותן מנטרות, אותן ססמאות ואותם כינויי גנאי. לא משנה שאת החקירה ביצעה המשטרה בראשותו של רוני אלשיך - מינוי של נתניהו. לא משנה שעל כתב האישום חתום אביחי מנדלבליט - מינוי של נתניהו. לא משנה שמנדלבליט קבע שאין לחקור כלל את נתניהו בתיק 3000. לא משנה שמנדלבליט החליט על אישומים מופחתים מאלו שעליהם המליצו בכירי הפרקליטות. לא משנה שאלמלא נתניהו, הליכוד היה מרכיב ממשלת ימין. לא משנה שמספר המנדטים של הליכוד עלה אחרי הגשת כתב האישום. שום דבר לא משנה. עכשיו שימו לב לעובדות הבאות (וסליחה שאני מכניס אותן לדיון). כאשר הוגשה עתירה לבג"ץ נגד הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו בשל כתב האישום נגדו, יכול היה מנדלבליט לתמוך בקבלתה. מה הוא עשה? התנגד. כאשר עלתה הדרישה לנבצרות של נתניהו בזמן משפטו, יכול היה מנדלבליט לתמוך בה. מה הוא עשה? התנגד. כלומר: למי שחולל את "ההפיכה השלטונית" היו שתי הזדמנויות לנסות ולהדיח מיידית את נתניהו, במקום לחכות שנים לתוצאותיו הבלתי-מובטחות של הליך פלילי. אבל הוא לא ניצל אותן. ואגב: גם בג"ץ, ה"סניף של מרצ", דחה את אותה עתירה. לא הפיכה ולא בטיח. אבל, כאמור, לעובדות אין שום חשיבות. עכשיו התועמלנים של נתניהו קופצים בנושא ביתו של נפתלי בנט ברעננה. לשיטתם, המדינה משקרת באומרה שמדובר בבית פרטי שנותר בית פרטי, ושכל מה שנעשה שם נובע מהצורך להעניק לו אפשרות להתגורר ולעבוד כל עוד מבוצעים שיפוצים ביטחוניים דחופים במעון בבלפור. כי תומכי נתניהו דומים לציידי המכשפות בימי הביניים, שהיו מטילים את ה"חשודות" לנהר. אם צפו - סימן שהן מכשפות והועלו על המוקד; אם טבעו - סימן שהן חפות מפשע. כנ"ל אצלם: אם המדינה הייתה אומרת שהבית ברעננה הוא מעון רשמי, היו צועקים על ביזויה של ירושלים ועל ההוצאות סביבו. אם המדינה אומרת שזה מעון פרטי, היא משקרת. כרגיל: הכל לפי מה שמתאים לנתניהו. ואגב, תראו מי צועק שהמדינה משקרת: עו"ד חור אוריאל נזרי, האיש שהכפיש בצורה גסה וחסרת בסיס שופט מחוזי ורץ עם זה לתקשורת. יש לי רעיון מהפכני: אולי אחרי 12 שנים יש לנו ראש ממשלה שאיננו נהנתן על חשבון מיליונרים והציבור? אולי אחרי 12 שנים יש לנו ראש ממשלה שאיננו נוטל דבר שלא כדין? אולי אחרי 12 שנים יש לנו ראש ממשלה האומר את האמת? תומכי נתניהו לא מסוגלים להשלים עם זה שבכלל יש ראש ממשלה שאיננו בנימין נתניהו, קל וחומר שאינם מסוגלים להבין שאפשר וראוי להתנהג אחרת מאשר בנימין נתניהו. ואז הם ממשיכים עם התעמולה השקרית שלהם, כי מבחינתם יש רק אמת אחת: מה שמתאים לבנימין נתניהו.