מיליארד אירו חולפים במהירות בזמן מלחמה, אבל הודעתה של ממשלת גרמניה (15.4.22) על סיוע צבאי נוסף לאוקראינה בסכום זה לפחות תרכך את הביקורת על סירובה לשגר טנקים. יומיים לפני כן הבטיחה ארה"ב סיוע בשווי 800 מיליון דולר, כולל נגמ"שים ומסוקים. בריטניה שולחת נגמ"שים וטילים נגד ספינות. צ'כיה שלחה משגרי טילים ניידים וטנקי T-72 מן התקופה הסובייטית. סלובקיה עשויה לספג מטוסי מיג 29, דגם סובייטי שהטייסים האוקראינים מכירים.
אקונומיסט מזכיר, כי בתחילת מרס דחתה ארה"ב הצעה של פולין לספק מטוסים אלו, מחשש שהדבר יגרור את נאט"ו למלחמה. בתחילת העימות קיבלה אוקראינה מידידותיה בעיקר נשק קל וטיל נ"מ ונ"ט ניידים. ככל שהתברר שהמלחמה תהיה ארוכה, גברה הנכונות לספק לה מערכות מתוחכמות יותר הדורשות חודשים של הכשרה. פשעי המלחמה הרוסיים סייעו לשכנע אותן לתת לאוקראינה את הנשק הכבד לו היא זקוקה, ולסייע לה לעבור מציוד סובייטי מיושן לציוד נאט"ו מתקדם.
עם זאת, המעבר לנשק כבד יותר גורם לדאגה מפני השתתפות פעילה במלחמה, במיוחד בגרמניה. בחינה היסטורית מעלה שלדאגה זו אין בסיס, טוען אקונומיסט. קחו לדוגמה את סוגיית המיגים. במלחמת וייטנאם הופלו עשרות מטוסים אמריקניים בידי טייסים צפון-וייטנאמיים במטוסים סובייטיים. בריה"מ וסין סיפקו לצפון גם כמויות גדולות של טנקים, טילים וקני ארטילריה, אשר הרגו אלפי חיילים אמריקנים; אבל לא פרצה מלחמה ישירה בין המעצמות.
המצב באוקראינה דומה, בהיפוך תפקידים. רוסיה הזהירה את נאט"ו שהיא עלולה לתקוף מדינות שיסייעו לאוקראינה ואפילו רמזה על שימוש אפשרי בנשק גרעיני. לעמדה הרוסית אין הצדקה מבחינת החוק הבינלאומי: אספקת נשק, כולל נשק כבד, אינה נחשבת להשתתפות פעילה במלחמה. אמנת האו"ם מכירה בזכות להגנה עצמית ולקבל סיוע במימושה; מדינות רשאיות לסייע לקורבנות של תוקפנות מבלי שייחשבו כמעורבות בלחימה.
אם מועצת הביטחון קובעת שמדובר במלחמת תוקפנות, החלטתה מחייבת את כל הצדדים. מובן שאין החלטה כזו לגבי אוקראינה, בשל הווטו הרוסי; עצרת האו"ם גינתה את הפלישה ברוב עצום. רף הקביעה לפיו מדינה שותפה במלחמה הוא גבוה עוד יותר. אספקת נשק גרמני לאוקראינה אינה יוצרת מצב מלחמה בינה לבין רוסיה, שכן חייליהן אינם נלחמים זה בזה.