לנוכח המלחמה באוקראינה צפויים תקציבי הביטחון ברחבי העולם לגדול – במיוחד באירופה; גרמניה, נורבגיה ואחרות כבר הודיעו על כך. גם ארה"ב וסין, בעלות תקציבי הביטחון הגבוהים בעולם, מגדילות אותם. הלחץ על מדינות קטנות יותר לעשות זאת נראה בלתי נמנע. אקונומיסט מזכיר, כי מקובל לחשוב שהוצאה גדולה יותר על ביטחון מקטינה את ההוצאה בתחומים אחרים, אבל למעשה היחס אינו כה ישיר. לעיתים הגדלת תקציבי הביטחון טומנת בחוּבָּה יתרונות כלכליים.
ברור שיש יחסי קח ותן בין תקציבי הצבא לבין נניח תקציבי התשתיות ובתי החולים, מה שמכונה "תותחים או חמאה". לכן, קל לראות כיצד הוצאה על הביטחון, אם היא מגיעה לקיצוניות, עלולה להיות הרסנית למשק. אם הממשלה מקצצת בחינוך כדי לרכוש כלי נשק נוצצים, התוצאה תהיה נזק לפריון ולתוצר. כמה כלכלנים סבורים שארה"ב מתקרבת לנקודה מסוכנת זו – הן בשל הזנחת תחומים חשובים אחרים כמו התשתיות והן בשל הגדלת החוב הלאומי.
ייתכן שיש ממש בטענה זו כאשר מדובר בארה"ב, מגיב אקונומיסט, אך התמונה מסובכת יותר כאשר בוחנים מדינות אחרות. ישראל מוציאה 6% מהתוצר על ביטחון – יותר מכל מדינה אחרת ב-OECD (ארה"ב במקום השני, עם 4%) – והיא גם בעלת אחת המשקים הצומחים במהירות הגבוהה ביותר בקבוצה. לעומתה, יפן מוציאה מעט מאוד על ביטחון – וגם צמיחתה איטית מאוד. אי-אפשר למצוא עקביות בנתונים: תקציב הביטחון של אירלנד דומה לשל יפן בעוד הצמיחה דומה לשל ישראל.
גם המחקר האקדמי אינו מוביל למסקנות חד-משמעיות. בשנת 2014 נבדקו 42 מחקרים נפרדים, והם העלו שהוצאה לביטחון במדינות העניות יותר מזיקה לצמיחה, בעוד במדינות עשירות היא מסייעת לה. הסבר אפשרי הוא שהממשל חלש יותר במדינות מתפתחות, ותקציב צבאי גדול הוא פרצה קוראת לשחיתות. הסבר אחר הוא, שהתשואה על השקעות בתחום האזרחי במדינות המתפתחות היא כה גבוהה, עד שההשקעה בביטחון נראית כבזבוז; במדינות העשירות, בהן מערכות הבריאות והחינוך טובות, ההשקעה בצבא היא כדאית.
השקעות בביטחון מסייעות למשק ביצירת משרות, מציין אקונומיסט. אם הכוחות המזוינים של ארה"ב היו חברה עסקית, הם היו המעסיק הגדול ביותר במדינה עם 2 מיליון משרות – עם עלות של 400,000 דולר לשנה לעובד. הן גם תורמות למו"פ: מחקר על מדינות OECD מצא, כי עלייה של 10% בהשקעה הממשלתית במו"פ ביטחוני מובילה לעלייה של 5% בהשקעה הפרטית, וכי ההוצאה הממשלתית גם מגדילה את התפוקה.
התנגדות ברורה לכך היא שהממשלה יכולה להשיג את אותה תוצאה אם תשקיע במו"פ בכלל, בלא לשים דגש על הביטחון. אבל יש מגבלות פוליטיות: כיצד לגייס תמיכה ציבורית בנסיונות כושלים של חברות הזנק; התמיכה בביטחון פחות נתונה לתנודתיות. מערכת הביטחון האמריקנית אינה צריכה לחשוש מהיכן יגיע תקציב המו"פ שלה וכך היא חופשית לנסות יוזמות חדשות – החל מנייר הדבק ועד לאינטרנט – אשר בלעדיהן החיים המודרניים היו נראים אחרת לחלוטין.
אקונומיסט מצביע על נקודה משמעותית נוספת: חשוב ככל שיהיה לעקוב אחרי ההשלכות של ההוצאות הביטחוניות על הצמיחה והיזמות, אסור להתעלם מן התמונה הרחבה יותר, כפי שמלמדת הפלישה הרוסית לאוקראינה. שלום ויציבות הם מרכיב בסיסי לכל כלכלה מצליחה, שכן הם מעניקים למגזר העסקי את הביטחון בהשקעות ולתושבים את המרחב לפרוח. התיאוריה עשויה לדבר על "תותחים או חמאה"; האמת היא שיש צורך בשניהם. צבא חזק חיוני לכלכלה חזקה.