לכאורה עוד הודעה מתוך שלל ההודעות שאני מקבל לאחרונה מההסתדרות. חשבתי שאני באמת מעניין שם מישהו, או שמישהו רוצה לשמוע את דעתי בנושאים הקשורים להסתדרות, אבל אז התברר שכמו תמיד זה ענין של בחירות. הבחירות להסתדרות אמורות להתקיים בקרוב ומול היו"ר המקומי מתמודד מועמד ישן חדש - עופר עיני. זה לא אומר הרבה למי מאתנו, אבל זה נוגע בחיים של כולנו. אי שם לפני שלושים וחמש שנה, אבא שלי ז"ל החזיק בפנקס האדום, אותו פנקס שנתן לאזרח הישראלי אישור כניסה לחיים הגדולים. מי שהחזיק בו ידע שעתידו המקצועי יכול להיות נוח יותר ובעיקר יותר בטוח. ומי שגר בעיירת פיתוח כמו דימונה ידע שלא רק עתידו תלוי בפנקס הזה אלא משפחתו כולה. מדי חודש היה משלם את דמי החבר בהסתדרות, מקבל בול להדבקה ובחרדת קודש היה יושב להדביק את הבול בפנקס. כילד ידעתי שיש כמה דברים חשובים לאבא שלי, ושלי אסור לגעת בהם. הטייפ תוצרת סוני שהיה לו בפינה מכוסה במפה, בטלוויזיה תוצרת אי.טי.טי. שלו, במכשיר הווידאו ובדבר הכי יקר בבית וזהו הפנקס האדום. בשלושת הראשונים נגעתי גם נגעתי. אפילו הרסתי ואז ניסיתי לתקן. אחרי שהם תוקנו (פעם תיקנו במקום לזרוק ולקנות), הפכתי להיות האיש הטכני שלו בהקלטות בדאבל קאסט שלו, ובהקלטת תוכניות לווידאו מהערוץ הראשון. אבל זה כבר נושא אחר שקשור לתשלומי האגרה או יותר נכון לאי תשלום, ועל זה כדאי שלא נרחיב. בכל מקרה, הפנקס האדום שלו עבר אליי רק אחרי פטירתו, ובעצם כשכבר לא היה בו שימוש. אבא שלי מעולם לא נפרד ממנו. אז גם קראו לתפקיד הנחשב של מי שעמד בראש ההסתדרות - מזכ"ל, שזה לא יושב-ראש, אבל כולם ידעו שהוא מחזיק בשלטר של המדינה. ברצותו המשק יעבוד, וברצותו המשק ישבות. אחר כך העתיקו את המודל הזה לוועדי בית כנסת. יש מזכיר ויש יושב-ראש. ואז זה תלוי מי נחשב יותר ומי פחות. ואז פתחו תפקיד נוסף שזה אפוטרופוס. לבתי הכנסת של פעם הייתה את אותה הגישה של ההסתדרות של פעם. האם הדברים השתנו? זה כמו לומר שההסתדרות השתנתה. אך נחזור להסתדרות ולעומדים בראש. ישבו שם אנשים שדרכם לכנסת משם הייתה בטוחה. שמות כמו ישראל קיסר וכמו עמיר פרץ. כמו חיים רמון והאחרון אבי ניסקורן שעוד עשה קריירה קצרה בתור שר, עד שנחת לו בכורסא מפנקת אחרת. כולם הגיעו ממפלגה אחת ששלטה אז בכולם, וכולם עבדו בשביל כולם. או יותר נכון בשביל מי שהיה לו את הפנקס האדום. היו הרבה בדיחות על הבניינים של ההסתדרות, על תה של הסתדרות ובעיקר ש-הסתדרות זה שם קצת לא הולם למשהו שאין בו סדר ובעיקר נראה ומרגיש מיושן. אולי "ההתיישנות". נו. בדיחות של הסתדרות.

הרווח הסופי

ככה או ככה הימים חלפו. רפורמות באו וחלפו, ובנימין נתניהו, כמי שבא מהאסכולה האמריקנית של פירוק והחלשת ועדי עובדים עשה דרך עקבית וסלולה לפירוק ההסתדרות וכוחם של ועדי עובדים. ככה עברנו מצד אחד במטוטלת של ועד עובדים עם מנגנון חזק להחריד ובלתי יעיל. של יושב-ראש ועד שמסתובב במפעל ומתנהג כאילו המפעל שלו, מחליט מי יגויס ומי לא, מי יקודם ומי לא. ממנגנון של פקידי הסתדרות שדואגים בעיקר לתפקיד הבא שלהם ואיך לשלב את אחותם במפעל השכן, לצד השני במטוטלת של עובדים חסרי מעמד וכח. עובדים שיכולים לפטר אותם במחי יד, לא לשלם את שכרם בזמן ולעיתים לא לשלם כלל את שכרם. עובדים שנמצאים תחת התקפה תמידית של הנהלה חזקה שרואה רק את שורת הרווח הסופי. אי שם לפני שנים, כשעוד עבדתי בכל מיני עבודות עם מילים גדולות ומשכורות קטנות, וגם כשעבדתי כסתם שומר בסופר, הגעתי לבניין ההסתדרות כדי לברר איך אני יכול למצות את מה שמגיע לי. זה אחרי שמנהל אחת משלוחות העירייה בישר לי, שכמעסיק שלי הוא יפריש עבורי את דמי הביטוח הלאומי. ממש עשה עימי טובה וחסד. הגעתי לשם כדי לברר איך אני יכול לקבל את מה שלא שילמו לי. במילים פשוטות הסבירו לי שקודם צריך לשלם, ואז הסבירו שאין מה לעשות. אחד מבעלי התפקידים שם הציע להרים טלפון ישירות למנהל חברת כוח האדם ולדבר איתו. טלפון היה המכשיר היחיד שהיה מונח לו על השולחן. שולחן של הסתדרות עם פורמייקה בצבע חום. ארונות מצופים באותו צבע וחלון מעץ שניסה בכל כוחו להבריח את העשן המיתמר מהמאפרה שהונחה במרכז השולחן. "לפעמים זה עובד ולפעמים זה לא" הסביר. אצלי זה לא עבד. אם הייתי אחיינו של ראש העיר אני מניח שהטלפון היה יותר יעיל. הוצע לי לעבוד בדרך שעובדים בעיר אבל אני העדפתי לוותר. לא מזמן נפגשתי עם מישהו מאנשי ההסתדרות של שנות השמונים אי-שם לפני שלושים שנה. "אני חב את חיי לשמעון פרס" הסביר. "אחרי שנים של פעילות למען אנשי הקהילה שלי, הוא היה זה שאישר לי להיות עובד של ההסתדרות. פתאום קבלתי תלוש משכורת מסודר, ופתאום לאן שלא פניתי הכל היה יותר פשוט. מה שלא הצלחתי כחבר מועצת עיר הצלחתי לעשות כבעל תפקיד בהסתדרות" ואני לא מדבר על מנהל או בעל תפקיד בכיר, אלא מישהו שהוגדר כרכז או משהו דומה. להבין עד כמה היה חשוב להיקלט במקום מאורגן עם הכותרת הכל כך לא ברורה של היום "קביעות". איך שמעון פרס היה קשור לזה? אז הוא הגיע מתישהו לביקור בעיר ואחרי שנפגש עם ראש העיר ואנשי שלומו שישבו כאן, הוא התפנה לביקור בסניף ההסתדרות שכמו שכבר ציינתי היה סניף משנה למפלגת העבודה. שם בשעת רצון, הציגו בפניו את האיש ואת פועלו למען אנשי העיר והסבירו לו שאין לו תפקיד בשכר. "אז תסדרו" אמר פרס וסיים. די היה במילה אחת שלו, לסדר את מה שלא קרה שנים קודם לכן. אלו היו ימים שאולמות תפילה לחגים כמו מסיבות פורים ושאר ירקות, היו צריכים לעבור את אישור מזכיר הסניף המקומי של ההסתדרות. שכל ביקור של בעל תפקיד כזה או אחר כאן היה מלווה בראש העיר, בסגניו ובנציג ההסתדרות בעיר. כמו במישור הארצי גם כאן בדימונה, המעבר בין בניין ההסתדרות לבניין העירייה היה די חלק, וגם כאשר נבחרו ראשי ערים ליכודניקים בעיר, כולם ידעו שבניין ההסתדרות שייך למפלגת העבודה, ועם כל הכבוד לאידיאולוגיה יש לנו עוד כמה דברים לעשות כאן.

על סף איומים

ליכוד ועבודה שימשו יחד מטרה אחת והיא לסדר עבודה לפעיל המרכזי שלהם. אותו פעיל בשתי המקומות - ליכוד ועבודה. כאן הוא עוזר לראש העיר להיבחר וכאן הוא עוזר למזכיר הסניף להיבחר. אז ההודעה בישרה כך - "במהלך מורכב ותקדימי התאגדו 6,200 עובדי ועובדות רשת "מעיין החינוך התורני בארץ ישראל בני יוסף" בהסתדרות. המהלך, אותו יזמו 15 מעובדי ועובדות הרשת, כולל מורות, מנהלים, עובדי מנהלה, מזכירות ויועצים בכ-300 בתי ספר של הרשת בכל הארץ, קיבל את ברכתם ועידודם של הרבנים המלווים את עובדי הרשת. במהלך שבוע וחצי פקדו חברי וחברות ועד הפעולה ונציגי האגף להתאגדות בהסתדרות את בתי הספר של הרשת, במטרה להחתים ולצרף את העובדות והעובדים להתאגדות. זו הפעם הראשונה בה מצטרפת רשת חינוך חרדית לארגון עובדים, וזאת על-מנת לדאוג לשיפור תנאיהם של העובדים והעובדות בהשוואה למקביליהם במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית". אני אישית מכיר לא מעט סיפורים של גננות ועוזרות הוראה שעובדות ברשת. על אי-תשלום משכורות בזמן. על "מחיקת חובות" של מערכת החינוך הלא רשמית לשכירים שלה כאילו לא היו. על מחיקת זכויות ומחיקת זהות. על שיחות של רבנים מטעם הרשת לשכנע עובדות שלא לפנות לבית הדין לעבודה, בקשות דרישות ולעיתים על סף איומים של "הקפדה", ועוד מונחים שמשפיעים על אנשים תמימים. אותם אנשים שמקפידים קלה כבחמורה שלא לאכול דבר שלא עבר עשרות השגחות, אלו המניחים תפילין שנכתבו רק בידי סופר שבסופרים. הם אלו שהעלימו עין ממצות דאורייתא של "לא תלין פעולת שכיר" של מצוות "ביומו תיתן שכרו". ומי שנתן את ברכת הדרך למהלך הזה של הכנסת הרשת תחת איגוד מקצועי, הוא לא אחר מאשר הרב עובדיה זצ"ל שנחשף לסיפורים האלו של התעמרות והזנחת העובדים וציווה את מי שנמצאת היום כרכזת באגף החרדי בהסתדרות - אודליה מעודה לטפל בזה. ראשי מפלגת ש"ס שהיו הנפגעים הראשיים ממהלך כזה נאלצו לתת גם את ברכתם, וכלפי חוץ לפחות מסכימים. מה יהיה בהמשך? ימים יגידו. מה שבטוח שסוף כל סוף יש למי לפנות. גם לאותה סייעת שמרוויחה אלפיים שקלים, גם לאותה מזכירה שעובדת בשליש משרה כי המשרה השלמה היא של כלתו של ראש המוסדות. לכל אלו יש לאן לפנות. אם יפנו או לא, ומה יקרה מכאן? מי יודע? אבל יש התחלה. והאם ועד עובדי הרשת התורנית לא יהיו ת"פ הנהלה והאם הם לא יחטאו בחטא היוהרה כמו אנשי ההסתדרות והוועדים של פעם? מי יודע? ובינתיים מתכוננים לבחירות להסתדרות. סערה בכוס תה של ההסתדרות.