השופט: אינאס סלאמה, בית המשפט המחוזי בחיפה

המועד: יום חמישי, 7.4.2022, שעה 09:00

הנושא: תיקים פליליים

"אנחנו בצד של החקיקה או של העונש? אנחנו לא משחקים מחבואים. בנושא של הכסף יש פתרונות", אומר השופט אינאס סלאמה לצדדים. הסניגור מעלה חשש לתיאום עדויות, אך סלאמה מעיר מיד: "תיאום עדויות בין מי למי? מי שנחקר כבר 'תיאם'". התובע מוחה על השימוש במילה "תיאום", אבל סלאמה מרגיע את הרוחות: "זה חשש עתידי, לא אחורה". הוא גם פונה לקהל: "חבר'ה, לא לדבר באולם, תודה". הסוגיה שעל הפרק היא בקשתה של התביעה לשמוע עד בתוך עדותו של עד אחר ושלא יכול היה להגיע. הסניגור אינו מסכים וסלאמה תוהה האם עמדתו היא על דעת מרשיו. הסניגור משיב שטרם הספיק, וסלאמה שואל שוב: "יש סיכוי לברר את העניין ולגבש החלטה סופית, או שבכל מקרה אתם לא רוצים לחכות להם? אתם רוצים להודיע להם". הוא גם מכתיב בשמו של הסניגור: "הנאשמים יקבלו את עמדתנו כי אנחנו מנהלים את ההגנה". סלאמה בודק עם הקלדנית האם ניתן להעלות את הנאשם בוויעוד חזותי. לבסוף הוא מחליט שההגנה תודיע לנאשמים על הדחייה. "יש לנו תיק מוכן? בוקר מצוין. יש לנו נאשמים באולם? מי עוד באולם מהנאשמים או מהעדים? למה האדון עומד? אז תשבו בבקשה". סלאמה פונה לתובע: "כסף זה דבר פתיר" - אבל שירות המבחן ביקש דחייה של ארבעה חודשים והתביעה מתנגדת. "את ערוכה או שהתכנסנו לחינם?", שואל סלאמה את התובעת. הוא מכתיב בשם הסניגור: "מונחת בפני בית המשפט בקשת דחייה נוספת של שירות המבחן, אנחנו מצטרפים אליה". לתובעת: "מתנגדים לדחייה?" - כן ומנמקת. מהות הטיפול שמבקש שירות המבחן הוא ויסות כעסים וסלאמה מחייך לתובעת: "את לא רוצה לפגוש אותו כועס. כדאי לווסת כעסים". סניגור אחר מתפרץ וסלאמה שולח בו מבט רב=משמעות: "יש לי שני כסאות, אני מוכן שתשב לידי ותעזור לי. אני לא צריך שתעזור לי. אל תנהלו לי את האולם, חברים". התובעת מוסרת שגרושתו של הנאשם סלחה לו, וסלאמה מעיר: "אז ככה האינטרס של הקורבן לא נדחה [מהדחייה]". הוא נעתר לבקשה, "על אחת כמה וכמה כאשר המתלוננת מחזיקה בעמדה סלחנית כפי שעולה מדברי הפרקליטה המלומדת". התובעת מציינת שמשום מה מופיע במערכת דיון לפי סעיף 144 - לקביעת ניהול התיק, מה שלא ייתכן כאשר מצויים בשלב שכזה. סלאמה מגיב בתדהמה: "אצלי?!". התובעת: "זה בטח טעות". סלאמה: "שווייה, שווייה. כבר סיכמנו שזו טעות. אם אתם רוצים, אני אכנס לתיק המ"ת [מעצר עד תום ההליכים] ואבדוק" - לא צריך.

"מה את רוצה ממני?"

סלאמה עובר במרץ מתיק לתיק. הסניגורית אומרת שחשבה שהדיון יהיה רק בעוד חצי שעה, וסלאמה אומר שאין לו בעיה לדחות אם היא צריכה את הזמן כדי לקבל עם הלקוח. הוא פונה לאיש שב"ס שעמד מולו: "אדון אוחנה, פנה לי את הנוף". הנאשם קם וסלאמה מגיב: "הכל בסדר, שב, רואים אותך גם כשאתה יושב". בבקיאות רבה בתיק וברוח טובה אומר סלאמה לסניגורית: "מה את רוצה ממני? האדם לא התייצב. כשאני הייתי שופט תעבורה, הייתי נותן על כל חודש - שנה פסילה. דא עקא, כמו שנאמר בארמית, היו לו שני תנאים. בית המשפט [לתעבורה] הפעיל את החוק. איך אני נכנס לתמונה?". הסניגורית משיבה שלא לפרוטוקול ומבקשת חמלה על הנאשם, וסלאמה משיב: "את יודעת איפה כל זה היה נכון? בערכאה מטה, אילו היה מתייצב ואחרי שניתן לו יומו על תנאי. עברתי על המסמכים, אני מכיר אותו לפנַי ולפנים". הוא גם מספיק לעקוב אחרי ההקלדה ולסייע לקלדנית. אחרי שהסניגורית מתארת את הנסיבות, סלאמה עונה: "ראיתי, ראיתי. מאיפה כל זה מתחיל? מכך שהמערער ביצע עבירות. התשובה מאוד פשוטה. אני לא אומר שאולי היו נסיבות מיוחדות. בוצעו עבירות, ניתנו עונשים". סלאמה מאפשר לסניגורית להמשיך עוד קצת וחותך: "נשמע את חברתך" - ופונה לתובעת. "אומרת הגברת בעצם שנמנעה ממנו ההזדמנות לבוא לשכנע את בית המשפט לעשות חפיפות [בין העונשים]. האם העניין הזה הוא לא עילה להתערבות?". הוא מקשיב בתשומת לב לנימוקי התובעת, מאפשר לסניגורית להשיב בקצרה ותוך כדי כך מפגין את בקיאותו בפרטי התיק. סלאמה גם דואג לנהל את האולם: בתא הנאשמים משוחח סניגור עם מרשו באמצעות מתורגמן: "בטון יותר נמוך, תוריד את הדציבלים". בחזרה לתיק שלפניו: "אני אשקול, אני אחשוב על הדברים. אני רוצה את ההסכמה שלכם, כדי לא להביא אתכם שוב, לתת פסק דין בהעדר". הצדדים מסכימים והוא פונה למערער: "מה רוצה לומר לי האדון?". האיש, פגוע נפש, מבקש הזדמנות לחיים נורמליים, מודה במעשיו ומביע חרטה. לסלאמה יש רעיון והוא פונה לסניגורית: "למה לא חנינה?". היא מסבירה, שתשובה ראשונית מתקבלת רק לאחר חצי שנה "ואז כל הבקשות מתייתרות".

"מה אני, בית סוהר?"

אפשר לעבור לתיק הבא, אבל בשביל זה צריך השב"ס להעלות נאשם נוסף בוויעוד חזותי. סלאמה פונה למתורגמן: "תעמוד לידו מבחוץ [לתא הנאשמים], תתרגם את הדברים. מאיפה האדון יודע תאית?" - הוא אגרונום שעבד בתאילנד. "מאחר שאין לי שני צדדים, אני מושך את זמן. אני מחפש לעצמי נושאים כדי להרחיב את הידע של כולנו", מסביר סלאמה. "אתה עדיין עוסק בארגונומיה? חשוב מאוד". סלאמה מבקש מהסניגור לקרוא לתובעת, כי "אתה יודע את העמדה שלה". אלא שבין הצדדים יש מחלוקת בשאלה האם אמור היה להיות כתב אישום מתוקן. סלאמה שואל מה אמור היה להיות התיקון, מתבונן בכתב האישום ומשווה את הנוסחים. סלאמה אומר לסניגור לחזור למקומו ומעיר: "אני לפעמים מתפלא על הקצר בתקשורת". הוא פונה לתובעת: "איך תבדקי את הדברים? אני מבקש שנעשה את זה היום, כי האדון כבר כאן". לסניגור: "תסביר לו [לנאשם] מה קרה, לא נטרטר אותו". הסניגור מבקש להשאיר את הנאשם באולם, אך סלאמה מגיב: "מה אני, בית סוהר?". הסניגור מרים את קולו - וחוטף: "כתוב לך שאני זקוק לסיוע?". הוא מורה לשב"ס להוריד את הנאשם ולהמתין עשר דקות, אולי תהיה תשובה של התביעה והדיון יתקיים בהמשך היום.

השורה התחתונה: ניהול יעיל מאוד של היום הפלילי, שגם בבית המשפט המחוזי אינו חף מן החולאים האופייניים של דחיות הנכפות על השופטים. סלאמה בקיא בפרטים, משרה אווירה טובה ולצד זאת שומר בצורה מצוינת על הסדר והשקט - שאינם מובנים מאליהם בימי דיונים כאלה.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.