אני, דור שני לניצולי השואה, בכל ערב יום זיכרון, אני מספר את סיפור ההצלה של הורי. אמי שושנה איזנמן אדלשטיין ז"ל, נולדה וחיה עם משפחתה בעיירה קטנה צפונית לוורשה (גוומין). המשפחה התפרנסה מחנות קטנה בכיכר העיירה, וסבי עסק בסחר ביצים, אותן קנה מכפריי האזור ומכר ביום השוק בוורשה. עיניו הכחולות וזקנו שגדל פרא והשפה הפולנית שיוו לו מראה וחזות של איכר פולני. כשפלשו הגרמנים לפולין ב-1939, המשיך סבי בעיסוקו ועבר ללא בעיות את המחסומים של הנאצים.
הוא ראה ושמע בוורשה על הפעילות הנאצית שהייתה רק בתחילתה. חזר יום אחד ואמר לסבתי לארוז כל מה שניתן, העמיס את העגלה רתומה ל-2 סוסים והעלה עליה את משפחתו חמש בנות ובן אחד, הבת הבכורה עם 2 ילדות קטנות ובעלה. בליל נובמבר מושלג וקפוא החל המסע. הבת הבכורה, פרלה, חששה לשלום ילדיה פן יקפאו, ולאחר יום עזבה עם בעלה את המשפחה. גורלם לא שפר ולאחר מספר חודשים נלקחו למחנה השמדה בטרבלינקה ונרצחו.
משפחת אמי חצתה את הגבול לרוסיה, וכפליטים רבים אחרים נשלחו לסיביר לעבודה ביערות. קצרה היריעה מלספר את כל קורותיהם ביער שבו עסקו בכריתת עצים, שרק טמפרטורה של 40 מעלות מתחת לאפס עצרה את העבודה. ב-1942, שוחררו מסיביר והגיעו לאוזבקיסטן. כל משפחות סבי וסבתי, 87 נפשות, שלא הצליחו להימלט נרצחו במחנות ההשמדה.
משפחת אבי, עזריאל אריה אדלשטיין ז"ל, חיה דורות בעיירת קייט סמוכה לוורשה - פלניצה. עיירה שהיהודים בה התפרנסו מקייט, אליה הגיעו עשירי ורשה יהודים ופולנים בתקופת הקיץ. העיירה מנתה כ-10 אלפים איש מהם למעלה מ-8 אלפים היו יהודים. רוב היהודים נרצחו במחנה המוות בטרבלינקה, ממשפחת אבי (16 נפשות) רק הוא שרד. אבי גויס לצבא הפולני, ואחרי שבועיים של לחימה, הובסה האוגדה בה שרת וכל אלפי חייליה נישבו.
עברו מספר ימים וחיילים פולנים החלו להלשין לנאצים על חיילים יהודים וחיילים קומוניסטים, אלה ואלה הוצאו להורג בירייה. אבי ועוד 2 חברים בחרו להימלט, ולילה אחד חצו את גדר התייל שהקיפה את מחנה השבויים, וברחו ליער סמוך. הם נדדו ביער כשבועיים, נישבו על-ידי יחידת סיור רוסית, ונלקחו למחנה החטיבה. חיילי הסיירת טענו שאבי וחבריו הם מרגלים גרמנים, ועמדו לירות בהם (הרוסים לא לקחו שבויים).
בעודם מתווכחים, עבר לידם קצין רוסי, והורה להכניס את שלושת השבויים לאוהל שלו לחקירה ואחר כך יחזיר אותם לידי שוביהם שיוציאו אותם להורג. הקצין היה קצין המודיעין של החטיבה והחל לחקור אותם. אבי ללא חשש אמר לו, "אנחנו יהודים, ברחנו מהנאצים, מוכנים להילחם בשורותיכם". הקצין הסתכל לאבי בעיניים ואמר לו:" אם אתם יהודים תשלימו את המשפט הבא:- "שמע ישראל...", קצין המודיעין היה יהודי. אבי השלים כמובן את המשפט.
אבי נלחם בשורות הצבא הרוסי, נפצע קשה באחד הקרבות ולאחר טיפול וניתוח, נשלח להבראה באוזבקיסטן. שם באוזבקיסטן פגש את אמי ואני נולדתי (אבל זה כבר סיפור אחר). מאז כשאני אומר "שמע ישראל" אני נזכר...
