זה לא קרה. הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה בעובדה שרוב עושרם של האוליגרכים נובע משליטה על תשתיות בתוך רוסיה. חלק גדול מהם העבירו במשך שנים את עושרם למקלטי מס או למדינות המערב, אבל מקור העושר היה ונשאר רוסיה, שהיא עדיין בשליטת פוטין. ההחרמה של הנכסים שלהם במערב היא אומנם פגיעה קשה בהם, אבל הפגיעה תהיה קשה הרבה יותר אם פוטין יחליט להלאים את נכסיהם שברוסיה.
בעוד שמדינות המערב חוסמות בפני האוליגרכים את חשבונות הבנק והנכסים, ולמעשה דוחפות אותם לעזוב את מדינותיהם, רוסיה מעודדת אותם לחזור ולהחזיר את הכסף הביתה. כיוון שמעטות המדינות שמאפשרות להם לנייד כספים (לדוגמה איחוד האמירויות וטורקיה), חלקם מחזירים נכסים לרוסיה ובכך מחזקים את כלכלתה ואת האחיזה של פוטין בהם. האיום על ביטחון משפחותיהם מאלץ חלק ניכר מהם, בלית ברירה, לחזור עם המשפחות לרוסיה ולהפוך בדיעבד לבני ערובה של פוטין.
באופן פרדוקסלי, המדיניות הנוכחית של המערב מחזקת את פוטין ולא את האופוזיציה שאמורה לפעול נגדו. יתר על כן: פוטין חיזק מגמה זו בכך שהבהיר לאוליגרכים שמי שלא יחזור לרוסיה יכול להיתפס כ"בוגד באינטרס הרוסי", כולל רמיזות שהם מסכנים את נכסיהם, ובעיקר את חייהם שלהם ושל בני משפחותיהם.
מן הראוי שהמערב, ובראשו ארה"ב, יאמץ מדיניות חלופית מול האוליגרכים, מדיניות שבמקום לדחוף אותם לידיו של פוטין - תתן להם ברירה אמיתית בין חזרה לרוסיה לבין אופק ותקווה להם ולמשפחותיהם במערב. מומלץ למערב לשנות את המדיניות ממלחמת חורמה באוליגרכים הרוסיים למדיניות של "הפרד ומשול". יש לנסות ליצור טריז בין האוליגרכים לבין פוטין, באמצעות העמדתם בפני האפשרות להתנתק לחלוטין מפוטין, כולל הכרזה פורמלית על התנגדותם הנחרצת לפלישה לאוקראינה. בתמורה יוסרו מרשימות העיצומים, כל נכסיהם יוחזרו לידיהם, ומשפחותיהם יקבלו אזרחות במדינות המערב שבהן יתחילו את חייהן מחדש.
אפשרות זו קשה מאוד לבחירה, אבל אולי תיצור בקרב האוליגרכים אופציה להתנגד לפוטין. משפחותיהם, שהתרגלו לחיים טובים מאוד במערב, עשויות לשקול בחיוב את ההצעה, שכן מעטים מעוניינים לחיות תחת שלטון האימים של פוטין, במיוחד ברוסיה הסובלת מעיצומים כלכליים. האוליגרכים יבינו שבחירה בחיים במערב היא ויתור על נכסיהם ברוסיה, כולל סיכון מסוים לחייהם מאנשיו של פוטין, אבל נותנת להם תקווה להתחיל את חייהם עם הון עצמי לא מבוטל.
