בעוד המערב בוחן כיצד להדק את העיצומים, רוסיה מתקדמת בהשגת מטרותיה שלה – מציין הפוסט. הודו רוכשת ממנה נפט בהנחה ניכרת – רק 30 דולר לחבית (בעוד המחיר בשווקים עומד על מעל 100 דולר). באפריל רכשה הודו 627,000 חביות רוסיות ליום, פי 2.3 מאשר במרס ופי 20 מאשר בשנת 2021; אשתקד הסתכמה הצריכה ב-4.76 מיליון חביות ליום. אבל יש קשיים לוגיסטיים ורוסיה עלולה למצוא את עצמה מתמודדת עם מחסור במיכליות.
רוסיה מתמקדת גם בסין, אך התפרצויות הקורונה שם הובילה לסגרים חמורים שצימקו משמעותית את הפעילות הכלכלית ואת הצורך בנפט מיובא; ההערכות הן שהצריכה ירדה ב-1.5-1 מיליון חביות ליום. אבל במקום לתת לנפט להתפזר ברחבי העולם, סין בונה מלאי למקרי חירום עתידיים. הדבר קיזז במידה רבה את שחרור כמויות הענק מהעתודות האמריקניות והביא לעליית מחירים בארה"ב ובאירופה, כאשר מנהיגיהן מנסים למתן את עליית המחירים לצרכנים.
בנוסף להודו וסין, החביות הרוסיות מגיעות לטורקיה, גאורגיה ומדינות באפריקה. היא מצליחה למכור אותן בכ-70 דולר – יותר מהמחיר הרשמי שדרשה לאורך רוב שמונה השנים האחרונות. במקביל, אירופה מצליחה להתקדם בצורה מפתיעה לעבר הפסקת התלות בנפט הרוסי. בין מאי 2021 לפברואר 2022 הגיעו בממוצע לגרמניה חמש מיכליות נושאות נפט רוסי; במרס המספר ירד לשתיים ובאפריל – לאפס. גרמניה כבר מצאה ספקים אחרים לכל הנפט הרוסי, למעט 12% המגיעים לבית הזיקוק השוכן 100 ק"מ מצפון-מזרח לברלין ונמצא בבעלות החברה הממשלתית רוספנט. באופן בלתי מפתיע, הוא מסרב לעבור לספק אחר, אך הממשלה מכינה שינוי בחוק שיאפשר לה לכפות זאת עליו.
עם זאת, יש עדיין קשיים בדרך. כדי להשיג את התמיכה פה אחד הנחוצה להטלת האמברגו, קרוב לוודאי שהנציבות האירופית תצטרך להעניק העלות להונגריה, רומניה, סופיה וסלובקיה, ולדחות את מועד הטלתו בידי יתר המדינות. לא ברור כיצד רוסיה תגיב; היא יכולה, למשל, להודיע על הפסקה מיידית של האספקה לאירופה – מחיר שיהיה על המערב לשלם כדי להגן על עקרונותיו.