טלטלה במרחב הערבי החריפה את המתח הסוני-שיעי בעירק ופגעה ביחסים בינה לבין שכנותיה הערביות, שנמנעו מלהשקיע בה קשב ומשאבים. היחסים התדרדרו כבר לאחר הכיבוש האמריקני ב-2003 והגיעו לשפל בזמן כהונת נורי אל-מליכי כראש ממשלת עירק ותמיכת הממסד הדתי השיעי בעירק בהפגנות השיעים במפרץ, לפני כעשור. הקרבה ההיסטורית, הגאוגרפית והעדתית של עירק לאירן גרמה בעיקר לסעודיה להתייחס לעירק כשלוחה אירנית, מה שדחף עוד את עירק להתקרב לאירן, למרות לחץ אמריקני על ריאד שלא לעשות כן.
עם זאת, בשנים האחרונות חיממו מספר מדינות במפרץ את יחסיהן עם עירק. סייעו להן בכך מנהיגים עירקיים בולטים - בראשם ראש הממשלה מוסטפא כאזימי, והמנהיג השיעי מוקתדא סדר - שראו בהתקרבות למדינות ערב בכלל ולמדינות המפרץ בפרט אמצעי לאזן את השפעתה של אירן בעירק ולהיטיב את מצבה הכלכלי. כאזימי אף מינף את מיקומה האסטרטגי והרכבה העדתי הייחודי של עירק כדי לשמש גשר בין מדינות המפרץ לאירן ועל-ידי כך לשפר את מעמדה האזורי. מגמה זו, שיש לה משמעות ליחסי הכוחות האזוריים – עם ובלי קשר לחתימה על הסכם גרעין בין אירן למעצמות - תלויה על בלימה עקב המבוי הסתום הפוליטי בעירק.