את אבן גבירול אני מזהה רק בשני מצבים: האחד הוא כשאני ישוב מאחורי ההגה, על-פי רוב בשעת צהריים, משתרך בפקק ומקלל בשצף כל מי שנקרה בדרכי, השני הוא בהליכה לילית רגלית לאחד הפאבים. השבוע, באקט חסר תקדים שילבתי בין ההליכה לבין שעת הצהריים. זה הרגיש קצת מוזר בהתחלה. כשההליכה התארכה והבטן החלה לתת אותותיה, פגשתי את אלאור לעסקית בלמון גראס.
הלמון גראס על חמישה עשר סניפיה נתפסת אצלי ככזו שיודעת לתת אוכל טעים ומשביע בעלות שלא תקדם אותנו לעבר פשיטת רגל. התיישבנו בשולחן פנימי שקט, נכונים לבחון אם התזה שלי נכונה. עסקית בלמון גראס באבן גבירול עולה 39 שקל וכוללת איזו מנה עיקרית שתרצו מהתפריט האסיאתי המגוון, בנוסף לראשונה קטנה, כשבתמורה לחמישה שקלים נוספים תקבלו גם שתיה לבחירתכם. החלטנו לגוון טיפה מעבר לעסקית המשתלמת ולטעום גם גיוזה (24 שקל) וסנדביץ' סושי עם ספייסי טונה (30 שקל). הגיוזה התגלתה כטעימה במיוחד, שלושה כיסונים ממולאים בעוף, גזר, כרוב וטריאקי למעלה. סנדביץ' הסושי לא נפל ממנה.
לעיקרית הזמנו קדירת סופקיאו (29 שקל) עבורי ופתאי ספייסי (41 שקל) לאלאור. המחירים הנקובים אגב, רלוונטיים רק למי שלא ייקח את העסקית. מי שכן, ייהנה מכל מנה שיבחר במחיר הקבוע. משתלם. קדירת הסופקיאו התגלתה כמרק צלול אך עשיר בקציצות עוף, אטריות אורז, סלרי, נבטים, חסה ובצל ירוק. טעים, משביע וחורפי לגמרי. הפתאי הורכב מרצועות בקר עם ביצה, גזר, כרוב, נבטים וטבל בחלב קוקוס ובצ'ילי. מנה גדולה מאד וטעימה לא פחות.
לסיום, שתי כוסות תה נענע וכדור אחד של גלידה מטוגנת (24 שקל), קינוח בניחוח המסעדות הסיניות מהאייטיז, שכל ביס ממנו הזכיר עד כמה לא נס ליחו, פצצת קלוריות מסוכנת המשבשת את שיקול הדעת הבריאותי מרוב שהיא שווה. בסניף הקטן והסימפטי הזה תוכלו, אחרי שסיימתם לטחון עסקית כמובן, להירשם למועדון החברים ולקבל 10 אחוזי הנחה על כל התפריט. גם במשלוחים. אחרי שתטעמו ותבינו ששווה, יהיה לכם הרבה יותר קל לשלם את 50 השקלים שיצרפו אתכם למועדון. אחלה אופציה לארוחת צהריים טעימה ומשתלמת.