תזכורת

חידושו הקר̤ב של המחזמר הנפלא "כנר על הגג" (לפי "טוביה החולב" לשלום עליכם) על בימות ארצנו הנו הזדמנות לשים לב למוטיב חשוב בו - הפוגרומים, שערכו אוקראינים ביהודים.

גילויי אנטישמיות

לפני כעשרים וחמש שנה נפגשתי עם חבר במשרדו בוושינגטון הבירה. חברי, יהודי חובש כיפה, נחרד כשראה, שהלכתי חבוש כיפה ברחובות הבירה האמריקנית. נזכרתי באירוע כשקראתי, לפני יום השואה, שרבע מהצעירים היהודיים בארצות-הברית מסתירים את יהדותם - גם כיוון שמאז ימי ממשל אובמה שוררת שם אווירה קשה, אנטי-ישראלית ואנטישמית, שמלבים התנועה השחורה BLM והפרוגרסיווים, ומתוגברת על-ידי סירוס בזדון של האכיפה המשטרתית בערים האמריקניות. משיחות עם חברים ועם קרובים, החיים בארצות-הברית, העליתי, כי קשה להם כיום להפגין בפומבי את יהדותם אפילו בענידת שרשרת ועליה מגן-דוד, או ח"י. בשנת 2021 נרשם שיא בתקריות אנטישמיות בארצות-הברית, כך דיווחה הליגה נגד השמצה (ADL) - 2,717 תקריות בכל רחבי ארצות-הברית. זה גידול של 34 אחוזים לעומת השנה, שקדמה לה. המדובר באירועי תקיפה, הטרדה והשחתת רכוש כולל ריסוס צלבי קרס על בתי יהודים ועל מוסדות יהודיים. מחקר, שפרסמה בראשית 2022 קרן משפחת רודרמן, העלה תוצאות מדאיגות: ארבעה מתוך עשרה יהודים בארצות-הברית חוו אנטישמיות על בשרם, או על אדם קרוב להם בחמש השנים האחרונות. בעיקר, סובלים מכך יהודים אורתודוקסיים. 94 אחוזים מהנשאלים ענו, שאנטישמיות קיימת בארצות-הברית, ויותר ממחציתם סבורים, שיש לה נוכחות רבה ברחוב האמריקני. כתוצאה מכך רבע מהצעירים היהודיים בני דור Y (בני 40-25) בארצות-הברית דיווחו, בסקר של הוועד היהודי האמריקני (AJC), כי ברצונם להתרחק מישראל, כדי להשתלב חברתית בארצם, וכרבע מהם העידו, כי האקלים האנטי-ישראלי בארצות-הברית גורם להם להסתיר את זהותם היהודית. כמחצית מהנשאלים היהודיים בארצות-הברית סבורים, כי הגל הנוכחי של אנטישמיות בארצות-הברית הוא תוצאת קמפיינים מלאי דמוניזציה נגד ישראל ונגד יהודים, שנעשים נפוצים ביותר בעזרת האינטרנט והרשתות החברתיות. באירופה המערבית, המוצפת על-ידי מהגרים מוסלמיים, המצב הרבה יותר קשה. ראו, למשל, את הנעשה בערי שוודיה, בריטניה וצרפת, ועוד יחריף, כי בלחץ הפוליטיקה, אדישים השלטונות לאלימות האנטישמית של המהגרים הללו וגם לאלימותם הפראית. בנוסף, חידשה המגיפה קורונה מסורת ישנה של האשמת יהודים ברחבי העולם ביצירת המחלה ובהפצתה, ותיאוריות הקשר הללו מתגברות את האנטישמיות. הפתרון, כמובן, הנו עלייה, אך זה פתרון קשה ביותר למי שנולדו בגולה, והתרגלו לשבת על סיר הבשר - עד הדקה ה-91 ... ולפעמים, למדנו, זה מאוחר מדי. כשאין מצוקה קריטית - עלייה הנה פתרון לצעירים רווקים, לזוגות צעירים ומשפחות צעירות. מבלי להיכנס לדקויות של ההגדרה מי הוא יהודי, חיים בעולם 15.2 מיליוני יהודים. 6.9 מיליונים מהם גרים בישראל, שישה מיליונים - בארצות-הברית, 445 אלף - בצרפת, 393 אלף - בקנדה, 292 אלף - בבריטניה, 175 אלף - בארג נטינה, 150 אלף - ברוסיה, 118 אלף - בגרמניה ו-118 אלף - באוסטרליה. השאלה הגדולה - האם מוכנה ישראל לקליטת גל עלייה מארצות הרווחה, שהופכות לארצות מצוקה ליהודים. לדעתי, כהרגלנו, התשובה שלילית, ובעת צרה ניתפס עם המכנסיים למטה, ונייצר אלפי תירוצים, אך מעט מאוד פתרונות - כפי שקרה בעלייה הגדולה של יהודי ברית-המועצות לשעבר בשנות התשעים, שהייתה צפויה, אך אצלנו סירבו להתכונן לקראתה.

תחרות

"לפעמים נדמה לי שגדל פה דור של מוסיקאים (תודה לאל לא כולם), שמתחרה מי יביא את הטקסט הכי נמוך ומטומטם..." - ביקר הזמר קובי אפללו את עמיתיו הצעירים. הגדרתו מעולה, אך איני מאמין, שייענו לאתגרו.

"שגויה מוסרית וטיפשית"

זעקות השבר של כל מיני צבועים לאחר שהמיליארדר אילון מאסק רכש את השליטה בטוויטר ודמעות התנין שלהם, מלמדות הרבה על המצב הקשה בתקשורת בעולם ובארץ. מחד-גיסא מעט מאוד מחזיקים בבעלותם את מרבית התקשורת (אצלנו - ארבע משפחות בלבד שולטות ברוב התקשורת הכתובה), ומאידך-גיסא מצבה של התקשורת רע, וההמונים זונחים אותה. זה קורה, לדעתי, בגלל שהתקשורת משעממת ועוסקת באינדוקטרינציה פוליטית, ולא בדיווח. לשיא שלילי הגיעה התקשורת האמריקנית במערכת הבחירות לנשיאות 2020, כשמנעה מדונלד טראמפ ומאוהדיו להתבטא, כדי לוודא שג'ו ביידן ינצח בבחירות. נראה, שלזעקות השבר על רכישת טוויטר בידי מאסק הייתה סיבה טובה. היא שוברת את המונופול הדורסני של הפרוגרסיווים האמריקניים על הרשתות החברתיות. המיליארדר הודיע מיד אחרי השלמת הרכישה, כי יבטל את השעיית טראמפ מטוויטר. לדעתו, ההחלטה להשעות את טראמפ "לא השתיקה את קולו אלא העצימה את השפעתו על הצד הימני של המפה הפוליטית", והייתה "שגויה מוסרית וטיפשית באופן קיצוני". העיתונות האמריקנית הפכה בשני העשורים האחרונים לשופרות תעמולה של הפרוגרסיווים במרוצם המטורף להחריב את התרבות ואת הדמוקרטיה בארצות-הברית, והציבור נוטש אותה עקב היותה משעממת וחד-צדדית. גם בארץ נרשמים בהתמדה שיאי שפל בצפייה בחדשות בערוצי הטלוויזיה; ובצדק. תומאס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארצות-הברית, שחופש הביטוי וחופש העיתונות רשומים על שמו, כתב אחרי תום כהונתו משפט מחריד, המתגשם לנגד עינינו - "כל הקורא עיתונים יודע על העולם הרבה פחות ממי שקוראם". כאשר העיתונות (בימי ג'פרסון טרם הייתה תקשורת אלקטרונית) עוסקת רק בתעמולה וברכילות, ומייצרת שרשרות ארוכות מאוד של פייק-ניוז - היא מועלת בתפקידה השני, למסור לצרכניה דיווח ממצה ואינטילגנטי של אירועי היום שחלף. בארצות-הברית וגם כאן מועלת התקשורת בתפקידה העיקרי - לבקר את השלטון - שהקנה לה את ההגנה החוקתית בדמות חופש העיתונות, שג'פרסון יזם את הכנסתו לתיקון הראשון לחוקה האמריקנית בשנת 1791. כזכור, את השעיית טראמפ מטוויטר ומפייסבוק הצדיקו בהגנה על הדמוקרטיה מפני מה שהגדירו כגורם מסית ומאיים. אלא שהמחרימים שכחו, שחופש הביטוי חשוב ביותר בדמוקרטיה. גם אצלנו סותמים פיות, כמובן, בשם ההגנה על הדמוקרטיה, למי שאינו מתקרנף עם התקשורת, שמועלת בתפקידה לבקר את השלטון, בעיקר, מאז שהחליטה להתגייס להפיל את השלטון הנבחר של הליכוד.

מוותרים בלבד

עוד לא נמוגו רעש מלחמת ששת הימים ועשנה, ומשה דיין, שר הביטחון, החליט להחזיר את מפתחות הר-הבית לוואקף המוסלמי. גורמים ערביים מעריכים, כי גחמתו נבעה מהסכמת הוואקף, ששודד העתיקות יוכל לחטט בנבכי ההר. מאז מתמעטת ריבונות ישראל בהר-הבית, שכבר מזמן אינו בידינו, ובפקודת ממשלת ישראל, אין ליהודים חופש פולחן בהר הקדוש לנו, ובקושי מרשים להם לעלות להר. על טיפשות דיין, או זדונו, הוסיף נדבך גדול של סיכלות יצחק רבין, שהפקיד בהסכם השלום עם ירדן, את הר-הבית בידי הירדנים. איני מאשים את רבין, שחוץ מאלכוהול ומעישון לא הבין כלל במורשת ישראל, ורצה בכל מאודו להירשם כמי שגם חתם על הסכם שלום, והיה מוכן להקריב כל דבר למען יחסי הציבור שלו ("מורשתו"). מאז זרמו הרבה מים בירדן, ואחיזתנו בהר מתכרסמת הודות להסכם העִוועים של רבין עם המלך חוסין, בנוסף לכך, שבהסכם מקבלת ירדן מאתנו עוד הטבות ועוד וגם עוד תמורת לא-כלום. בינתיים הצליחו יהודים נאמני הר-הבית - המוני בית ישראל - להטות את הגלגל מעט אחורנית, וברוב סיכלותה, מתירה ממשלת ישראל ליהודים לעלות לסיור חטוף בהר, בלי זכות להתפלל בו. גם זה למורת-רוח הערבים וממשלת ירדן. בסוגיה הנודעת, "שניים אוחזין בטלית", במסכת בבא מציעא במשנה לימדונו התנָאים, שמי שמוותרים על חלקם מראש ניזקים, וחבריהם ייהנו על חשבונם. ובכל זאת, אקשה. האם הסמיך העם היהודי את דיין ואת רבין לוותר על זכותנו בהר הקדוש?! הר-הבית אינו עוד פריט ארכיאולוגי, ששדד דיין, אלא שייך לכולנו, כל בני העם היהודי, מבלי זכות של פלוני, או אלמוני, לוותר עליו, כיוון שבלי הר-הבית, אין ירושלים; ובלי ירושלים, אין זכות קיום למדינת ישראל. זאת, מבינים היטב הערבים, ולא היהודים, ובעיקר, מי שבזים ליהדות ולעולים להר-הבית. תוך כך, נוצרה בישראל קונצפציה שקרית, כי הוואקף בהר-הבית הנו גורם מתון בעוד ערביי יהודה ושומרון נחשבו למתונים יותר מערביי ישראל. את הבלון המסוכן הזה פוצצו אנשי "הקול היהודי" במחקר מפורט ומרתק, שמערכת הביטחון מתעלמת ממנו. כידוע, היא יודעת יותר טוב, ונוכחנו בזאת לא-אחת בשנות המדינה וגם לפניהן. מי שאינו זוכר, מוזמן לבתי-העלמין הצבאיים להיווכח בכך. חולשת ממשלת ישראל זועקת לשמיים לא מעכשיו. ממשלת הזדון, המרמה והכחש של נפתלי בנט איבדה את הרוב שלה בכנסת, והמשך קיומה תלוי, יותר מלפני שנה, בקולות תומכי טרור - מבית ומחוץ - ולכן, היא מתקפלת בשמחה למען שימור כסאותיה, ותוותר על כל היקר לעם ישראל. מבצע "שומר הכיסא", הגדירו זאת בחדות מבהילה. לפיכך, יכול מלך ירדן להתחצף, ולהעצים את דרישותיו, בתיאום עם התנועה האיסלאמית (שרע"ם הנה חלק ממנה), מתוך ודאות, שממשלת הזדון, המרמה והכחש תיכנע, ותזחל על גחונה, ותתחנן לוותר לו, כדי להישרד. השיא המדהים - שיתוף הפעולה בין רע"ם (כזכור, ממרכיבי הקואליציה) לבין עבדאללה השני, מלך ירדן, בדרישות לוויתורים ישראלים מפליגים בהר-הבית. לכאורה, דחתה ממשלת הבלע את דרישותיו החצופות. אלא שאני בטוח, שבמערכה השנייה עוד תזחל, תתרפס בפני המלך עבדאללה, ששלטונו מותנה ברצוננו הטוב, ובפני מנצור עבאס, "הבוס של המדינה", ותוותר על הכל, כדי להמשיך לשלוט על ישראל בקולות הערבים, ולהוליכה אל התוהו. אין צורך להמתין זמן רב, כדי להיווכח בכך. כבר עתה דווח, כי עמר בר-לב, השר האומלל לביטחון פנים (בט"פ), הסכים עקרונית להגדיל את כמות השומרים הערביים בהר-הבית. עם זאת, טרם נקבעה מכסת ההגדלה. נמסר, כי בכל מקרה התנה בר-לב, כי השומרים החדשים לא יהיו אנשי ואקף.

בושה וחרפה

"הפרסומים על ההטבות למפקדי המילואים הם בושה וחרפה, ואני כותב את זה בתור מי שיהיה זכאי להן אם הן יאושרו יום אחד. חיפשו את הפתרון הכי קל, לא התמודדו עם בעיות הליבה, והעיקר - התמקדו בפרסום, מה שכרגיל יבוא על חשבון העשייה והעושים. חבל", צייץ לוטם בטוויטר. לדבריו, "... הכי קל לתת הטבות למעט מפקדים, אבל מה עם בעיות הליבה של המילואים. אולי תגדירו משימות צפויות וכשירויות נדרשות ואז תדאגו לציוד, אימון והכשרה בהתאם? אולי במקום "להעריך" בכל נאום את בנות-הזוג, תתייחסו לקשיים שלהן, ותתנו לזה מענה? אולי תתנו הטבה לציוד ספורט/חדר כושר/קבוצת ריצה/מרוצים לכל לוחם שאתם מצפים ממנו לכשירות גופנית? אולי תייעלו את הזמן שלנו [במילואים] במקום לבזבז אותו? אולי תתייחסו לקשיי המעסיקים שלנו מצד אחד ולקשיים שלנו מולם? (כבר מזמן היה צריך לקום "זכותי" מטעם משרד הביטחון, שיתן סיוע חינם לכל מילואימניק. ודבר אחרון. הפסיקו לפרסם! אני מחכה לפעם היחידה שבה צה"ל יעשה שינוי משמעותי חיובי ביחס למילואים שבה הוא קודם כל יממש אותו, יוודא שהוא טוב ורק אז יפרסם. אם משהו מהדברים יקוצץ משיקולי תקציב, אז במקום ליצור תחושת הוקרה תיצרו תחושת זלזול וחוסר אמון. לא ביצעתם עדיין כלום, ורצתם לספר לחברה'". נער הייתי, וגם שירתִּי כלוחם במילואים, לפני מלחמת יום הכיפורים ואחריה. לצערי, אם לוטם צודק, שום דבר לא השתנה לטובה בארבעת עשורים האחרונים. כרגיל, יכולים הצבא ומשרד הביטחון לבלבל את הציבור בתוכניות-חומש מופלאות במלים מדהימות ובראשי-תיבות מפוצצים, אך בסופו של דבר נמצאים בקצה חיילים פשוטים ומפקדיהם, שמקריבים הרבה למען השירות, וזוכים לכתף קרה מהצבא, במקרה הטוב.