מידי פעם צולל אני אל תהומות ההיסטוריה ומעלה מתהום הנשייה אירועים היסטוריים לא ידועים או נשכחים בתולדות המדינה והישוב בארץ ישראל. הפעם ברצוני לספר על אירוע שקשור לשנותיה הראשונות של מדינת ישראל ושאני מניח ידוע רק למתי מעט. כידוע, בשנותיה הראשונות של המדינה, מרחב הנגב והערבה, היה שומם וריק כמעט לגמרי, הגבולות היו פרוצים, ומסתננים ממצרים וירדן חדרו בקלות יחסית לתחום הנגב והערבה, אם זה למטרות הברחות או למטרות פיגועי טרור. לא בכדי כונה אז אזור הנגב והערבה "הדרום הפרוע". על-רקע זה ב-16 באפריל 1954 חדרו לשטח ישראל בלי מפריע מסתננים כנראה מירדן וגנבו עדר צאן השייך לישוב עין גדי (אז היאחזות נח"ל עין גדי).

קבוצת ישראלים חודרת לירדן להחזיר עדר שנגנב

מטוס סיור ישראלי גילה את העדר בשטח ירדני בחירבת אל-ז'נבה באזור חברון. הופנתה פניה לירדן להחזיר את העדר שנגנב אך ללא הועיל. העדר לא הוחזר. קבוצה של כ-10 צעירים ישראלים החליטו לנקוט יוזמה משלהם כדי להחזיר את העדר לבעליו. הם נכנסו בשעת לילה לשטח ירדן, הגיעו לכפר חירבת ז'נבה באזור חברון, שם לפי המידע שנאסף נמצא העדר הגנוב. על-פי מה שדווח בעיתונות דאז אנשי הקבוצה הישראלית תפסו ארבעה פלחים ירדנים קשרו-כפתו אותם והחלו לתשאל "לחקור" אותם לגבי מקום הימצאו של העדר הגנוב. תוך כדי ה"חקירה" התקרבה קבוצת ירדנים חמושה ( ייתכן שמאנשי הלגיון הירדני) למקום והחל מתפתח קרב יריות בין חברי הקבוצה הישראלית לבין הירדנים החמושים. בעת חילופי האש, אחד הפלחים שכפיתתו לא הושלמה, החל לברוח והיה חשש שהוא יזעיק עזרה ויסכן את אנשי קבוצה הישראלית. אחד מאנשי הקבוצה הישראלית ירה לעבר הפלח הבורח והרגו. בחילופי היריות נהרגו 4 ירדנים - הפלח שניסה לברוח ושלושה ערבים חמושים. על-פי מה שנטען ייתכן שהשלושה הם מאנשי הלגיון הירדני. הישראלים חזרו בשלום לשטח ישראל. לא ברור אם העדר הוחזר. כנראה שלא. מי היו אותם חברי הקבוצה הישראלית (כ-10 איש במספר) שחדרה לכפר הירדני בחרבת אל-ז'נבה בכה נועזות, הרגה 4 ירדנים, וחזרה לאחר חילופי אש ללא נפגעים? באחד העיתונים נכתב כי המדובר בחברי עין גדי (שביקשו להחזיר את עדרם השדוד. אם אכן כך, המדובר אולי בחברי היאחזות גרעין ההתיישבות בעין גדי שהוקמה ב-1953 ואוזרחה שנתיים שלוש אחר מכן ב-1956).

מי אישר, אם בכלל, את הפעולה

מעניין אם היוזמה של חברי קבוצה הישראלית לחדור לשטח ירדן במטרה להחזיר את העדר זכתה להסכמה או אישור רשמי של ממשלת ישראל או הצבא או שנעשתה מתוך החלטה ויוזמה פרטית של חברי הקבוצה הישראלית מתוך כעס על גניבת עדרם. סופר עיתון מעריב שביקש את תגובת דובר צה"ל לאירוע מספר כי: "דובר צהל סירב לאשר או להכחיש את סיפור האירוע". פרסמתי את סיפור האירוע הלא ידוע בדף הפייסבוק. משה הר ציון, בנו של מאיר הר ציון הלוחם האגדי, הגיב על הפוסט וכתב: אני לא מכיר את הסיפור על בני המשק, הפעולה בוצעה על-ידי גדוד 890 בפיקודו של אריק שרון המג"ד ונקראה שוט 6. את העדר לא החזירו. אבא שלי מאיר הר ציון מתאר אותה ביומן זיכרונותיו ("פרקי יומן, עמוד 213). הפעולה בחרבת גנבה אכן חרגה מהפקודה ועל כך הייתה ביקורת על אריק מפקד הגדוד". באותה עת כיהן כראש ממשלה משה שרת שהביע לא פעם התנגדותו לכמה מפעולות התגמול של שנות ה-50 וקשה להאמין כי אישר פעולה כזו לא לצבא, בטח לא לאזרחים. התחושה כי רב הנעלם על הנסתר סביב אירוע זה. מי שיודע לספר פרטים נוספים על האירוע הלא ידוע הזה מוזמנים להגיב בדף התגובות של כתבה זו.