מדויק והגיוני מאוד כדרכו, העניק זה עתה אהוד ברק ראיון לדנה וייס בערוץ-12, שכל ישראלי בר דעת יחתום/ות עליו בשתי ידיים, בשני עטים, בשתי מקלדות. אלה עיקריו עם תוספת זניחה משלי: - הממשלה המכהנת מפרסמת בתופים ובמצלתיים את מדיניותה התקיפה כלפי אירן. אומנם לא הגיעה לרמת השימוש הציני שעשתה בפרסומיה המופקרים כקודמתה בראשות בנימין נתניהו, אבל עליה להיזהר שמא תלקה בשיכרון הכוח וביוהרה. אין לדחוק את אירן וסוריה לפינה, ציין ברק, ולדעתי רמז כי לא רק הפרסום מזיק אלא גם היקף הפעילות האנטי-טרוריסטית של ישראל והאתרים בהם היא פוגעת באויביה מחייבים שיקול דעת צונן¹. - כניסתו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לפוליטיקה ברוכה. תכונותיו האישיות המרוסנות מצביעות עליו כעל בן-אנוש מעולה, אבל גם כעל פוליטיקאי עם חולשות. לשבחו סיפר שכאשר הציעו לאיזנקוט לשמש כרמטכ"ל הפגין אחריות וסירב באומרו כי אינו בשל עדיין. הוא יסכים לקבל את התפקיד רק בסיבוב הבא אחרי בני גנץ. איזנקוט גם ידע שייתכן שלא יציעו לו בפעם הבאה לכהן כרמטכ"ל, והוא מחמיץ את התפקיד הרם, אך נהג על-פי הכלל היהודי הקובע: "איזה הוא גיבור? הכובש את יצרו". איזנקוט בחר לגלות איפוק. הצדעה. - הממשלה הנוכחית בראשות נפתלי בנט יעילה וראויה בכל היבט מאשר זו שבראשה עמד ח"כ ביבי. יתרה מזאת, אם יחזור ביבי לשלטון עלולה להעמיק בארץ מלחמת האזרחים, ומי נביא ויידע לאן היא עלולה להתדרדר? מי שייתן ידו להפלתה יפעל לחיזוק המגמה הכהניסטית גם אם אינו רוצה בכך. דברי ברק כדורבנות. אוסיף לחיזוק:

• כל ח"כ ערבי - ויש כבר שניים - אשר ייתן ידו להפלת הממשלה המכהנת ולסלילת דרכו של בנימין נתניהו בחזרה למשכן ברחוב בלפור, ירושלים, הוא בבחינת אוויל גמור ו/או מושחת פוליטי. אין מצב בו איתמר בן-גביר בממשלה עדיף בעיני האזרח הערבי על גדעון סער.

• ח"כ ניר אורבך, בדומה לעידית סילמן, עמד למכירה בשוק הסיטוני של הליכוד. בבאסטה התמקחו כבר על המחיר: מקום בכנסת הבאה ולחלופין ג'וב שמן אם זה לא יסתדר. עוד נווכח. בינתיים אורבך משטה ומהתל בנפתלי בנט כאילו ייתכנו מצבים סבירים בהם ימשיך לתמוך בממשלה הדמוקרטית האחרונה לפני חידוש פולחן האישיות. זו דעתי. אשמח להודות בטעותי.