עמותת "עזר לזולת" התגייסה לעזרת משפחה מחולון, שהתדרדרה אל סף הרעב, משום שלא הכירה את תנאי הארץ. בזכות העמותה המשפחה לא מהגרת.
במכתב שהופץ בחודש האחרון בין יוצאי דרום-אמריקה בארץ כקריאת-הצלה אחרונה נכתב, "הובא לידיעתנו גורלה המר של משפחת עולים מארגנטינה, אשר בגלל אי הכרת חיי הארץ, הגיעה למצב נורא. האשה נתעוורה ומצב המשפחה, בת חמש הנפשות, מחריד. קיבלנו על עצמנו את הטיפול בשיקומה וכבר הושגו סכומים נכבדים, אולם אנו זקוקים, עדיין, לעזרת הציבור. תרומות ניתן להעביר לעמותת "עזר לזולת", ת.ד. 1035, תל אביב".
על המכתב חתומים שלושה עסקנים יהודיים מארגנטינה: ברנרדו כהן, אלחנדרו זוניס ומרסלו עטר, המתגוררים בגוש דן. מאחורי המכתב מסתתרת טרגדיה של משפחה יהודית מכובדת מארגנטינה, שהגורל התאנה לה כאן בארץ.
היה זה לפני ארבע שנים, כאשר סמי (48) וחוליה ויטליס החליטו לנטוש את עיר-מגוריהם, מנדוסה, ולעלות לישראל עם שלושת ילדיהם. אף כי לא ידעו מחסור בעירם - סמי היה מנהל מחסן-מזון של רשת צרכנית גדולה - קצה נפשם בארץ-הולדתם, כשהם מחליטים להגשים את חזונם הציוני ולעלות לישראל, שהרי הציונות דבקה בסמי עוד בבית-אבא, רב ושוחט בקהילה המקומית.
מפנה לרעה
סמי וחוליה השתקעו בחולון, כשסמי מצא את לחמו במפעל לצבעים פלסטיים באזור, חוליה ניהלה את משק הבית, ואילו שלושת ילדיהם חבשו את ספסלי בית הספר. כך היו פני הדברים עד לפני תשעה חודשים, אלא שאז חל המפנה. היה זה כשיום בהיר אחד התדפק על דלת-ביתה של משפחת ויטליס ידיד המשפחה, בעל חנות למוצרי-ניקוי בבת-ים. הלה, שחלה במחלה ממארת והתקשה לתפקד, הציע לסמי לעקור מחולון לעיר הסמוכה, בת-ים, כדי לנהל שם את חנותו. בלא לחשוב פעמיים נעתר מייד סמי לבקשה. תמורת סכום של 40 אלף שקל הוא רכש את הזכות על החנות למשך שנתיים, תוך התחייבות לרכוש אותה לאחר מכן תמורת 200 אלף שקל.
בימים הראשונים נראה הכל שפיר. החנות פירנסה את סמי בכבוד ובני המשפחה שמחו בחלקם. בתוך כך גם נערך טקס בר המצווה של בן הזקונים, בעוד הבן הבכור מסיים בינתיים את לימודיו התיכוניים ומגוייס לצה"ל, ואילו הבת (17) נסעה לארצות-הברית, כדי להשלים שם את לימודיה.
אולם, שמחתם של סמי וחוליה לא ארכה זמן רב. זמן קצר לאחר שהחל סמי בעסקי חנותו, נפתחה בסמוך חנות נוספת למוצרי-ניקוי. רצה הגורל והקונים נטשו, בזה אחר זה, את חנותו הקטנה של סמי והחלו מרכזים את קניותיהם בחנות החדשה, הקורצת יותר. עד מהרה ירדה פרנסתו של סמי לטמיון. הוא החל מכתת רגליו אצל פרנסי העיריה, אך ידם קצרה מלהושיע. ובינתיים דלל מעיין-הכנסותיו של סמי והוא לא יכול היה עוד לעמוד בתשלום חובותיו. עד מהרה זרמו לתיבת הדואר שלו מכתבי-התראה, ומשלא עלה בידיו לשלם את החובות, התערבה ההוצאה לפועל, סגרה את חנותו, ואילו הוא נשלח לכלא.
דיכאון נפשי
מאז יצא לחופשי נידרדר מצבו הכלכלי של סמי עוד יותר. המצוקה השפיעה על מצב-בריאותה של חוליה, והיא החלה סובלת מדיכאון נפשי. נוסף לכך אף התעוורה בעינה האחת. משהגיעו מים עד נפש, נזכר סמי בידידו משכבר הימים מארגנטינה, העסקן ברנרדו כהן.
יחד עם בני משפחתו התדפק סמי על דלת-ביתו ותינה בפניו את צרותיו. כהן פנה מייד לעמותת "עזר לזולת", הידועה בפעולותיה למען נזקקים, וביקש את סיועה. ואכן, זו נענתה לפנייה בחיוב, הריצה מכתב חוזר בין פעיליה, יוצאי דרום-אמריקה בארץ, שבו הם נתבקשו לתרום למען המשפחה האומללה. מסע ההתרמה עשה את שלו ונאספו 200 אלף שקל - הסכום הדרוש, שעליו התחייב סמי, לרכישת החנות למוצרי ניקוי.
נרגשים, עד לדמעות, הודו סמי וחוליה ויטליס למיטיביהם האלמונים. "אתם החזרתם לנו את האמון בבני-אדם", כתבו השניים במכתב ההוקרה שלהם לעמותת "עזר לזולת". בה בעת הם גם החליטו לחזור בהם מהחלטתם הנואשת לשוב לארגנטינה, בעטיו של המשבר הקשה שאליו נקלעו, ולהישאר בארץ.
