|
על בימת מרכז ענב, שגובהה הבלתי רגיל כמו נוצר עבור ההפקה המיוחדת הזו, בעיצוב במה מרהיב של במבי פרידמן, השכילו הבימאים אבישי בן גל ו שחר פרץ ליצור מהמחזמר זוכה פרס הטוני, יצירה הלוכדת כל צופה וצופה. לעומת העיצוב בהצגה המקורית בניו-יורק המדגיש את מצוקת שכר הדירה והעוני של החבר׳ה הצעירים של שנות השמונים, הרי עיצוב הבמה הססגוני והוירטואוזי של במבי פרידמן ועיצוב התנועה הכוריאוגרפי הוירטואוזי והנמרץ של שחר פרץ, קיבלו שדרוג עם המוזיקה הרוקיסטית שביצעו נגני התזמורת המחוננים שמאחורי הקלעים של הבמה. ולכל אלה, התוספו קולות מופלאים של כל אחד מאחד עשר השחקנים, שהם כל אחד כוכב בפני עצמו. רמה כזו גבוהה של ביצוע יכולה הייתה להיווצר רק הודות לשילוב הכה מוצלח של המוזיקה, השירה, המשחק ועיצוב הבמה שיצרו הרמוניה מופלאה.
מזמן לא צפינו במחזמר בברודווי או בוסט אנד - בגלל הקורונה. והנה כפיצוי - הניחוח שמביאה הפקת המחזמר "רנט", מוצלח עוד יותר מכל ההפקות של המחזמר הזה בעבר, הן במקור והן פה בארץ. הליהוק הכה מוצלח של מיטב הכוכבים שלמדו בבתי ספר שונים למשחק, במיוחד אלה שהבימאים והכוריאוגרף מכירים עוד מאז - ליהוק זה יש לו חלק גדול בהצלחת הפקה זו. מסתבר שאין צורך לקוות מהתיאטרונים הגדולים הממוסדים שרק הם יביאו את הבשורה. הנה דווקא תיאטרון צעיר כמו זה הפועל במרכז ענב, על גגו של גן העיר, צלח להוכיח כבר בכל ההפקות שהעלה, שידו עוד נטויה ויש מה להתגאות בפרי הילוליו. |
|
|
|
|
יאוש ותקווה [צילום: יוסי צבקר]
|
|
|
הסיפור מתמקד במארק ( עדי עזרא הכה נוגע ללב בתמימותו ובכנותו), שהחליט לצלם ולהנציח את השנה העלולה להיות האחרונה בחייו. יחד עם חבריו הססגוניים מצטיירת לנו תמונת תקופת השיא של מגיפת האיידס, כשהיאוש והתקווה מתחלפים תוך המוזיקה, הריקוד והתנועה המקפיצים, המשתלבים בהרהורי ליבם גם בקטעי סולו מגניבים ודואטים יפהפיים ורומנטיים. אביתר בר דוד הנודע בתפקידים הדרמטיים שלו, מפתיע בתפקיד ראשי לצידו של מארק כ-רוג׳ר, וממש מפעים בקולו את הצופים.
כך מרגשת מאוד אילי עלמני המקסימה בדמות מימי, וכן הגר אנגל כ-מורין, רותם מלר כ-ג׳ואן, אלונה טננבאום כ-פאם ו עינת ברנר כ-סו. לצד היפות והחטובות העוטות את התלבושות המדגישות את הסקסיות שלהן כסמל לחופש המיני אז, מלבב הקאסט הססגוני של הגברים החטובים, כמה בעלי רקע במחול, מה שניכר היטב בתנועות המצודדות, והמגניב מכולם הוא שחף בלאש, כטראנסווסטיט, שמאחורי הצחוק והחן הרב שלו מסתתרת נפש פגועה גם היא. כך מרנינים הם יובל אבירם כסטיב, רותם יהודה (כ-פול), והראל ליסמן כ-טום.
|
|
|
|
|
יפים ומוכשרים [צילום: יוסי צבקר]
|
|
|
כולם יפים, מוכשרים הן בקולם, הן במשחקם והכי הכי - בתנועה שהיא הסיבה העיקרית להצלחת המחזמר. אין העין יכולה לנוח ולהתמקד בצמד או סוליסט שהתאורה מתמקדת בו - כי התנועה המגוונת מצויה על כל הבמה, ופרושה על כל קומות הבניין לכל גובה הבמה. תצרף מרהיב של תנועה המתוזמרת כה מרהיב ובביצוע כה סוחף. הצגת המחזמר לא יכולה הייתה כה להצליח ללא הניהול המוסיקלי של יונתן וויינרייך, וללא חלקה של עוזרת הבמאים נעה גודל המוכשרת.
כך שבקיץ זה יש למה לייחל, במיוחד לצעירים, שיחד עם הקסם שבמחזמר הרוקיסטי הם זוכים בלקח השזור בה, על חוסר הזהירות בעת המגיפה - בו לוקים הצעירים גם פה והיום, בעת גלי מגיפת הקורונה שלא מרפה מאיתנו ומסתערת עלינו כעת בעוצמה בגל שישי.
|
|
