אני תוחם רשימה זו אך ורק ב-ד' אמות של תגובתי לתגובות רבות, שהיו בשנים האחרונות למאמרי, בהם צוינו מתוך בורות הסיבות מדוע יש לי יחס אוהד לסופר אברהם ב. יהושע. לא אתייחס לכל הסיבות הפוליטיות שהועלו בתגובות, אתמקד רק בסיבה אחת, שהרבו לחזור עליה. הסיבה היא כי אני, קלינסקי איתן, אוהב סופרים, שהם רק בני העדה האשכנזית, שהם כמוני האשכנזי. הבורות קיבלה ביטוי בוטה אצל מגיב, שכתב תגובה מעליבה למאמרים שלי, המייחס מעידה באהבת ישראל גם אצל המשורר האשכנזי א.צ. גרינברג. לא רק האשכנזי א.ב. יהושע כושל, אלא גם א.צ גרינברג כושל, והיותו אשכנזי מסביר את מה שהוא רואה פגמים בשיריו, והסיבה מדוע אני האשכנזי אוהב את שיריו. ללא בושה ראה המגיב למאמרי פגם במשורר אשכנזי, וזאת כשמדובר במשורר שכל מילה בשיריו בוערת בה ארץ ישראל, מורשתה ההיסטורית של הארץ ושלל נכסיו התרבותיים של עמנו שעוצבו במקרא, בספרות התנאים - המשנה, בספרות האמוראים - התלמוד ובספרות ההלכה בכללותה. לדעה זו נתן דעה בהרחבה גם בפייסבוק. אישית לא מצאתי עניין לענות לתגובות הטיפשיות רוויות הבורות והשנאה חסרת המעצורים. אך מאז יום שלישי ה-14 ביוני, שכותרת עיתון הבוקר צעקה לעברי, כי הלך מאתנו הסופר האהוב עלי, אני מוצא עצמי שאני חייב לתת תשובה לבורות, שהכתירה את הסופר א.ב. יהושע כבן העדה האשכנזית. לידיעת המגיבים שלא הניחו לי, אני מוצא לנכון לתת הפעם מידע ביוגרפי - לסופר "האשכנזי" שלי, א. ב. יהושע, הייתה אמא, שנולדה וגדלה במרוקו "האשכנזית". האבא הוא בן למשפחה ספרדית מכובדת, ששורשיה בעיר "האשכנזית ביותר" סלוניקי. האמא "האשכנזית" של א.ב. יהושע שמה מלכה, עלתה ממרוקו "האשכנזית" ב-1932. האבא "האשכנזי" הוא יעקב יהושע, בנו של הרב חנניה גבריאל, רב הקהילה הספרדית בירושלים. עובדה זו העצימה את בעיית הזהות ביצירותיו של הסופר. מצאתי לנכון להעמיד את המגיבים על בורותם, שהייתה ביסוד תגובות של שנאה עיוורת. העובדות שצוינו לעיל העצימו את ההידרשות של א.ב. יהושע לקומפלקס המכאיב, למתח אשכנזי ספרדי, ששיקף חווית יסוד ביוגרפית של סופר בן לאב ספרדי ואמא שנולדה במרוקו, כשהוא עצמו גדל ומתחנך בסביבה, שניתן להגדירה אירופית - בגימנסיה "רחביה" בעיר ירושלים ובתנועת נוער, שלמרבה הצער, נעדרות מנוכחות מזרחית משמעותית.

בני העדה הספרדית

בהרבה תגובות צוינה אהבתי לסופר "הפולני שלי". לעתים היו תגובות, שהחליטו כי א.ב יהושע היה גרמני. לכן אעשה מסע דילוגים קצר ואתייחס בנגיעות קלות לכמה גיבורים בספרי א.ב. יהושע, שריגשו אותי והם בני העדה הספרדית. בספרו "המאהב" הוא משרטט באהבה רבה את דמותה וודוצ'ה, ילידת ירושלים בת למשפחה ספרדית וגם אביה הרב הספרדי מתואר בחיבה רבה. וודוצ'ה בת התשעים ושלש שערותיה שחורות ועורה החלק כמעט נעדר קמטים. היא כואבת ומתייסרת, שנכדה גבריאל ערק מהארץ האהובה עליה וירד לעיר האורות, פריז. הסבתא החולה, מתחזקת ומצליחה להתגבר על נגעים קשים, שפקדו אותה בנסיבות הגיל, וזאת כשנודע לה, שנכדה מתכונן לבוא מפריז לראותה. בכאב רב מתאר א.ב. יהושע את וודוצ'ה, שנוטלת על עצמה את האשמה, שנכדה אינו שותף למפעל הבנייה של המדינה האהובה עליה. היא כואבת וקשה לה לשאת, שנכדה ירד מהארץ, ערק מהצבא, ברח מהחזית במלחמת יום הכיפורים. לגיל המופלג של הגיבורה האהובה על הסופר, גיבורה בת העדה הספרדית, נוספו מדווי הגוף והיא מאבדת את הכרתה. זו לא הפעם הראשונה שהיא מאבדת את ההכרה, למרות שהיא מתגברת על מדווי הגוף, כי גבריאל כל יום עתיד להגיע. אך הפעם היא מתה ולמרבה הכאב, לא זכתה לראות נכדה גבריאל. דווקא הנכד שערק מושפע באורח חייו מחברה אשכנזית. מול דור שעשה את הדרך מארצות הגולה לארץ ישראל, גבריאל עושה את הדרך ההפוכה, וזה מכאיב לסבתא, שהסופר א.ב. יהושע מדגיש את ספרדיותה. בספר "חסד ספרדי", שיצא לאור לפני כ-12 שנים, לא נרתע הסופר א.ב. יהושע לתאר יהירות בוטה של במאי הסרטים יאיר מוזס, שהוא האשכנזי המתנשא על השחקנית רות, על התסריטאי טרינגו ועל טולדנו, שהם כולם בני עדות המזרח. ניתן לציין ממספר לא מבוטל של רומנים, שניתן לכנותם הספרדיים, הנוגעים באמצעות איזמל עט הסופרים בכאב העולה מתוך יחס לא הוגן לספרדים. בין הרומנים האלה יש לציין את "המאהב", ראשון הרומנים של א.ב יהושע, שלצד נגיעות בנושא הקשרים שלנו עם בני העם הערבי מביא לידי ביטוי את הכאב ביחס לעולם המזרח. אותה ספרדיות עולה בכאב רב ב"חסד ספרדי", ב"הבת היחידה", ב"הכלה המשוחררת" ועוד. לצערי, בספרי א.ב יהושע, כשקיימת מערכת יחסים רומנטיים, הצד החזק הוא תמיד אשכנזי וגברי. הצד החלש הוא תמיד ספרדי ונשי. התופעה הכאובה הזו מזדקרת לה ברומן ההיסטורי "המסע אל תום האלף", ב"מולכו", ב"מר מאני". בפרק אחד ב"גירושים מאוחרים" מדובר על מערכת יחסים רומנטיים בין שני גברים. לא ניתן למצוא צד חזק וצד חלש, במקרה כזה גם הספרדי וגם האשכנזי הם חלשים. הבנקאי הספרדי עם כספו ואהובו האשכנזי הם חלשים וחסרי אונים. לסיום, אני מוצא לנכון להדגיש, שתחמתי ונעלתי את תגובתי במאמר רק להתייחסות להתבטאויות של שנאה עיוורת עמוסת שקרים לסופר אהוב עלי.